צפת של המאה השש עשרה היא אחת התופעות המופלאות שנוצרו בתרבות היהודית. אך בעוד שנחקרו לעומקם קבלת צפת וההלכה שהתפתחה בה, תורת המוסר העשירה והפיוט הדתי, תחום מרכזי אחד לא זכה לעיון ראוי – אגדות צפת. על האגדות שנוצרו בצפת בתקופה זו בנוי המיתוס של צפת שהזין את הדמיון היהודי במשך למעלה מארבע מאות שנים. האגדות הללו אינן פנטסיה בלבד, הן ביטוי לבני האדם שחיו בצפת, לא רק לחכמי ההלכה והמיסטיקנים הגדולים או בעלי המוסר הסגופים. האגדה, להבדיל מז'אנרים עממיים אחרים כמו המיתוס והמעשייה, עוסקת בבני אדם, לא באֵלים, לא במלכים ולא בנסיכות יפהפיות. כיוון שהאגדה מתפתחת במשך תקופה ממושכת, ונפוצה בעל פה ובכתב במשך זמן ארוך עוד יותר, היא משמשת ביטוי, גלוי או סמוי, לתחושותיה ולעמדותיה של החברה שיצרה וסיפרה אותה, על כמיהותיה, חרדותיה ומתחיה.