קבלת האר"י תופסת מקום מפתח בתולדות הקבלה בפרט והמחשבה היהודית בכלל. האר"י (ר` יצחק לוריא, 1534-1572) חי בתפר שבין תקופת ה`ראשונים` וה`אחרונים`, כפי שהן ידועות בתולדות ישראל, והניח את היסודות להגות ורוחניות היהודית ב-400 השנים האחרונות. כל זאת השיג האר"י בשנתיים לערך של לימוד פעיל בצפת, המרכז הרוחני של יהדות העולם בזמנו, מבלי לכתוב כמעט מאומה. שני עשורים בלבד אחרי מותו, כבר התפתחה סביבו ספרות ענפה של אגדות על חייו והניסים שחולל במהלך שהותו הקצרה בצפת. תלמידיו בילו את שארית ימיהם בכתיבת תורת רבם והפצתה, וזו כבשה את עולם המחשבה היהודי בסערה בכל מקום שהגיעה אליו. בפעם הראשונה מוצגים כאן תולדות חייו של האר"י ועיקרי תורת הקבלה שלו בלשון שווה לכל נפש, תוך דיון במשמעותם והשלכותיהם. בין השאר, נידונים תורת הבריאה של האר"י, המבנה הזכרי-נקבי של הכוחות האלוהיים , מקור הרוע וסיבת קיומו, מהות הנשמה האנושית וגילגוליה, תהליך תיקון העולם והגאולה. כמו כן, נזכרים השיטות והמרשמים המיסטיים שהשאיר אחריו האר"י. בספר זה הקורא מתוודע לעומקה של קבלת האר"י ויופייה הייחודי, לומד כיצד הצליחה לשמש במשך זמן כה רב משענת רעיונית לזרמים כה שונים בעם היהודי ובמחשבת ישראל, וכיצד היא ממשיכה להיות מרתקת ומאתגרת גם כיום.