ספר מרגש ומלא הומור על הכאב והמורכבות שבחיים, באהבה ובמשפחה
נורה סטוארט נמלטה מעיירת האי הקשוחה והנידחת במיין שבה נולדה בזכות מילגה שזכתה בה. היא סיימה את לימודי הרפואה ועבדה למחייתה בבית חולים בבוסטון כאשר רכב של חברת הדברה התנגש בה. ממיטתה בחדר המיון, כשהיא חושבת שהיא מתה, היא שומעת את החבר שלה מתחיל עם רופאה אחרת. פגועה ופצועה פיזית ורגשית, אין לה הרבה ברירות והיא מחליטה לחזור להתאושש בבית אמה.
אמא של נורה היא לא בדיוק הטיפוס המפנק, ובעיירה שנטשה לפני חמש עשרה שנים לא כולם זוכרים אותה לטובה. בכל מקום היא נתקלת בפנים חשדניים, זכרונות כואבים, כשלונות ואכזבות. אבל נורה לא מוכנה לוותר על הסיכוי האחרון לאחות את הקרעים במשפחתה ולמצוא תשובות לשאלות שרדפו אותה מילדות. באומץ, בסקרנות ובעקשנות היא מקלפת את שכבות החשדנות והכעס, מתמודדת עם האובדן, ומוצאת תקווה ואפילו אהבה.
אם כבר מדברים על זה הוא סיפור מסעה של אישה לקבלה עצמית, והוא מתובל בכל כך הרבה הומור ואהבה, שאי אפשר להישאר אדישים אליו.