ביום ראשון, 29 בינואר 2017 , הניח פרופ' אהוד קינן, מבכירי הכימאים בישראל, פצצה על שולחנו של ראש עיריית חיפה. היה זה דוח מומחים שקבע כי מְכל האמוניה של חברת "חיפה כימיקלים", ובמיוחד ספינת האמוניה שפקדה את נמל חיפה פעם בחודש, עלולים ברגע אחד ליפול קורבן לפיגוע טרור שיהפוך את צפון המדינה לתפאורה מזעזעת של סרט אסונות הוליוודי.
בתגובה החלה "חיפה כימיקלים", בגיבוי עורכי דין יקרים, לוביסטים, פוליטיקאים, שרי ממשלה ואף ראש הממשלה עצמו, לעשות כל שביכולתה כדי למנוע מהדוח הזה להשפיע על הציבור ועל בתי המשפט, כשהמטרה העיקרית המניעה אותה היא להמשיך להרוויח מיליארדים.
קינן מצדו הבין כי עליו להתגייס להצלת תושבי הצפון, גם במחיר אישי גבוה, והחל לפלס את דרכו בתוך ג'ונגל של השמצות אישיות, איומים, כזבים וישיבות מופרכות שהזכירו יותר קרקס תקשורתי מאשר דיונים רציניים. את כל אלה ורגעים מכריעים אחרים, המגובים בפרוטוקולים מפורטים, הוא ממפה בספרו, מלחמת האמוניה, הנקרא בחרדה ובנשימה עצורה, אך גם עם לא מעט אופטימיות.
זהו סיפור שמחד מדגים כיצד מדינת ישראל מתנהלת באמת ומהי משמעות הביטוי "הון-שלטון-ביטחון", ומאידך מוכיח שאפילו אדם יחיד, שהאמת והדאגה לשלום הציבור הן נר לרגליו, מסוגל נגד כל הסיכויים לשנות את המציאות ולהציל את חייהם של רבבות בני אדם.