ידוע שהפסיכואנליזה מרבה לעסוק באימהות, אך בדיקה קפדנית יותר מגלה שברוב המקרים מדובר באם כאובייקט: מה נחוץ לילד מאימו, איך היא משפיעה על התפתחותו. ואילו האם כסובייקט – חוויותיה שלה, צרכיה וחששותיה, הקונפליקטים והפנטזיות שלה – לרוב נמחקת. בספרה זה של ד"ר ענת פלגי-הקר – פסיכולוגית קלינית, ומתמחה במכון הישראלי לפסיכואנליזה – מתנהל חיפוש מעין-בלשי אחר האם הנוכחת-נעדרת בתולדות החשיבה הפסיכואנליטית. כמו במשחק ילדים ידוע, נשמעות מדי פעם הקריאות: "מתחמם... מתקרר... קפוא... לוהט!". אך אפילו בסיום הספר התחושה היא שהאם עוד לא לגמרי נמצאה, גם אם ברור יותר היכן לחפש אחריה. הסקירה הביקורתית הנוקבת, המשולבת ברקע היסטורי וביוגרפי, פותחת בפרויד, ממשיכה בקליין, בוויניקוט ובאחרים, ומסתיימת בתיאורטיקאיות בנות זמננו המושפעות מן הפמיניזם (קריסטבה, איריגריי, בנג'מין ועוד). מסע זה ממחיש את הפיתוי המתמיד להתקרב לחוויית האם, אך להקריב אותה לטובת חוויית הילד. בתהליך זה נוצרת דיכוטומיה בין האם ה"טבעית" והאידיאלית לבין האם המאכזבת וההרסנית, דיכוטומיה חונקת המקפחת את המורכבות והקונפליקטואליות שבלב החווייה האימהית.
החיפוש אחר האם התלת-ממדית, שאינה "גדולה מהחיים" אך גם אינה ראויה להוקעה, משתלב במאמץ, שאליו חוברים הפמיניזם, לימודי המגדר והחשיבה הטיפולית כיום, לאתר את קולה האותנטי של האישה, המגדירה את עצמה דרך עיניה שלה, ואינה נכנעת להגדרתה על-ידי צורכי הסובבים אותה.