נונו הוא בנו של איש משטרה בכיר. אמו מתה כשהיה תינוק, והנפש הקרובה אליו ביותר היא גַבִּי, מזכירתו וחברתו של אביו. בתחילת הסיפור הוא עולה על הרכבת בירושלים ונוסע לביקור משפחתי בחיפה. הוא לא יגיע לשם. בדרכו הוא יקלע ל"חטיפה" ולמסע של פשעים קטנים וגדולים, מטורפים ואביריים, בעוד הוא נמלט מן המשטרה המחפשת אחריו. במהלך המאורעות המתעתעים ייחשף בפניו הסיפור האמיתי של הוריו ושלו, והסיפור הזה ישלח אותו הלאה, אל תוך ההרפתקה המסעירה של גילוי עצמו וגורלו. מה קרה לו ששינה, כך לפתע, את כל מהלך חייו? מדוע הוא מתחיל לשאול "מי אני בכלל?" את מי פגש? מה גילה על עצמו ועל הוריו? והאם אביו, המנהל את החיפושים אחריו, מתכוון רק לטובתו? דויד גרוסמן כתב ספר מרתק ומיוחד במינו, המיועד לבני-הנעורים ולמבוגרים כאחד. הספר הזה הוא פלא. מצד אחד הוא אחד הרומאנים הטובים ביותר לנוער שנכתבו בספרות העברית, ובלי פשרות. מצד אחר – קוראיו המבוגרים של גרוסמן עשויים לקרוא בו כבבן-זוגו של 'ספר הדקדוק הפנימי'; כברומאן התבגרות, המתמודד עם תהליך התגבשותו של ה'אני' ועם גבולותיו. הצד הפראי, החופשי, הפורע-גבולות של האדם מתגלה כאן כאמיתי וקוסם, ובו- בזמן כרווּי מישחק והתחזות. כוחו של הספר הוא בכך שאין הוא מזמן קריאה אחת של בני-נוער וקריאה אחרת של הקורא המבוגר: הקוראים השונים נפגשים כאן באותה קריאה עצמה, על-גילית, בספר פורץ גבולות, מרגש, מצחיק וחכם.
