מה ידעו בעולם האסלאם על מצרים הפרעונית? מעט מאוד עובדות היסטוריות. היו לכך מספר סיבות, כמו למשל הנתק התרבותי שגזרה הנצרות מתרבות העולם העתיק וחוסר הידע של הירוגליפים. אולם המפגש עם שרידים עתיקים שחלקם לא נפגע היווה קרקע פורייה ליצירת תמונה ייחודית של "ההיסטוריה" המצרית ותולדות עתיקותיה הפזורות ברחבי הארץ. תמונה זו ניזונה בעיקר משני מקורות: ספרות תנ"כית בגרסה מוסלמית שהתמקדה בדמותם של פרעה ומשה, נח וצאצאיו, ובפרטי היסטוריה מסוימים מתקופת מלכי יהודה; ולצד זאת ספרות הֶרְמֶטית שבה כיכבה דמותו של הֶרְמֶס, החכם המיתולוגי, ואשר בגרסתה המוסלמית קבעה את תחילת ההיסטוריה המצרית לנקודת זמן של טרום המבול. בהיסטוריה מדומיינת זו הייתה בנייה עצומה של מלכים נושאי שמות מוזרים, וכן מעשי פלאים שעשו, כל זאת בלא שום זיקה להיסטוריה כפי שכתבו אותה הרודוטוס, ומאוחר יותר מַנֶטו. מאות רבות של עמודים שהקדישו כותבי ערבית לכך במאות ה-15-9 מעידים על עיסוק אינטנסיבי בהיסטוריה הפרעונית ובמתן תשובות יצירתיות אבל מדומיינות.

הידע על מצרים העתיקה נותר ללא שינוי עד למאה ה-19, אבל פלישת נפוליאון ומפעל המלומדים שהביא איתו החלו להשפיע בהדרגה על תמונת ה"היסטוריה". לקראת סוף מאה זו אפשר למנות כמה אגיפטולוגים בני מצרים שעסקו בה באופן מקצועי. הללו נתקלו לא אחת בכתף קרה מצד ארכאולוגים וחוקרי מצרים בני המערב שהשתלטו על תחום האגיפטולוגיה לא רק באירופה אלא גם במצרים עצמה. אולם בד בבד עם צמיחת אגיפטולוגיה מקומית נמשך מסחר רב-היקף בעתיקות מצרים שהחל בתקופה קדומה וגרם לפגיעה משמעותית באתרים בעלי חשיבות. ספרו של בעז שושן חוקר לעומק את הסוגיות הנפתלות שבין היסטוריה לדמיון פורה וחושף עד כמה היה הקשר של האסלאם עם מצרים העתיקה מעניין ומורכב.

בעז שושן הוא פרופ' אמריטוס להיסטוריה ולימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בהוצאת רסלינג ראו אור ספריו הבאים: "ויקטוריאנים על הנילוס" (2021), "העבאסים הראשונים" (2024).