"ברור לי שבשנות העשרים שלי לא ידעתי ליהנות מסקס, לא הבנתי את המשמעות שלו ולא ראיתי בו משהו טוב ונעים. היו לי פרצי תשוקה ופרפורמנס של סקס, כמו חלק מסצנה, ועשיתי את זה כי זה משהו שהיה צריך לעשות. לא זכור לי שחוויתי אז אורגזמה. לא אהבתי שיורדים לי, ורק בשנים האחרונות הבנתי שזה בגלל שלא יכולתי לשאת את התנוחה הזאת שבה מישהו אחר שולט בי ובתשוקה שלי."
"הגבר שלא שכב איתי, חזר יום אחד מחודש באוסטרליה והדבר הראשון שהוא עשה כשהגיע זה לפרוק את המזוודות. חשבתי לעצמי שאני לא רוצה לחיות עם מי שפורק את המזוודות ולא 'עושה אותי' על השיש מיד כשהוא חוזר. השיער נשר לי, העור שלי נעשה צהוב. במו עיניי ראיתי את ההשפעה של חיים ללא סקס על אישה."
"עכשיו, כשהילדים כבר לא בבית וזה רק שנינו, הוא משכיב אותי גם בסלון וזה כיף לא נורמלי. תמיד אמרתי לו, 'אדוני, אני לא רוצה כמו מכונת תפירה. אם אתה רוצה רק לטרוף ולגמור אני הולכת לישון. אתה רוצה? לאט-לאט. בעדינות. אין כזה דבר "בא לי".' אני לא מוותרת על משחקי אהבה מקדימים. אני לא ספק אינטרנט. אני רוצה להתענג!"
"ערוֹת" הוא אסופת קולות של נשים שמפרקות את הקשרים הסבוכים שבין אשמה ובין תשוקה ועונג; זהו ספר המבקש לשנות היסטוריה ארוכה של שתיקה. הוא מדבר מיניות כפי שנשים תופשות אותה, ללא תיווך, ומתאר את היחסים המורכבים של נשים עם גופן. בספר עשרים ושלושה מונולוגים שכתבה תמר מור סלע. סיפורים של נשים אמיתיות, גלויות לב, שֵם ופנים; מונולוגים על מסעות אישיים, פנימיים ועמוקים אל העולם המיני של כל אחת מהן ואל אינספור האדוות הנפרשות ממנו. הסיפורים האישיים חושפים את המבנה החברתי המרחיק נשים מעצמן ומשתיק את מיניותן, ובה בעת מתארים את הכוחות שחותרים במעלה הזרם ומשמיעים את קולן של נשים המתעקשות לחגוג את תשוקותיהן ולהפיק עונג מן האש הבוערת בהן.
"ערוֹת" הוא ספר שייגע בכל אישה שתקרא בו - צעירה או מבוגרת, שמרנית או משוחררת, זו השְלֵמה עם המיניות שלה וזו המבקשת לעצמה מיניות אחרת.