"הגוף נעשה קל. הישות שלי, האגו, הצרכים שלי והרגשות שלי מונחים כאן לידי, לא בי. הרעב, הלכלוך, הנה הם מתמוססים לתוך החושך. עד עכשיו לא ידעתי שהאגו הוא שמכביד על הגוף, אבל עכשיו, כשהגוף מוציא מתוך עצמו את הכעס, את השנאה, את כל מה שיושב עליו, פתאום קל לו. אני מבין שזה מה שהיה כל המשקל הזה. אף פעם לא הרגשתי חופשי כל כך."
במהלך השבי התגלגלתי לתא קטנטן שבו שהיתי חמישים יום. לא יכולתי לעמוד, לא שמעתי דבר, הייתי בחשכה מוחלטת, בבדידות ובהרעבה קיצונית. בתוך החושך התגלגל אליי יום אחד פנס. פנס קטן, באיכות נמוכה, כזה שקונים בחנות של הכל בדולר. בכל יום הייתי מדליק את האור הקטן לרגע קצר, לבדוק שהעין עוד רואה. כשיצאתי, הבנתי שאני צריך לכתוב את הספר הזה. ספר שיהיה פנס. לא תמיד תהיה לנו את הזכות לבחור את הדרך שנלך בה. החיים יזמנו לנו חוויות שונות וקשות, אבל יש הרבה דרכים להגיע אל האור. זו הדרך שלי.
עומר שם טוב נולד ב-2002 וגדל בהרצליה. ב-7 באוקטובר 2023 השתתף בפסטיבל נובה, ממנו נחטף לעזה. במשך 505 ימים היה בשבי חמאס, עד ששוחרר בפברואר 2025.