המהאבהארטה - ר.ק. נראיין

הספר החוכמה שבחוסר הביטחון: מסר לעידן החרדה הוא יצירה אנושית־פילוסופית המעמידה במרכזה רעיונות פשוטים ועם זאת אוניברסליים ועל־זמניים. הספר מדגיש עד כמה הנושאים הטורדים את מנוחתנו הם חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית: חרדות, אי־ודאות, חוסר ביטחון, חשש מתמיד שנפספס משהו, רדיפה בלתי פוסקת אחר תענוגות חולפים, מעגלי קסמים של מחשבות שאינן נותנות לנו מנוח. אנחנו עדיין מבזבזים זמן רב מדי בניסיון לתכנן את העתיד, ומקוננים זמן רב מדי על מאורעות העבר. לעיתים קרובות אנחנו מחמיצים את ההנאות של הרגע הזה בלהיטותנו להבטיח שהרגע הבא יהיה מהנה לא פחות ממנו.

אלן ווטס שואב מהפילוסופיות ומהדתות של המזרח וטוען שרק אם נכיר במה שאיננו יודעים ואיננו יכולים לדעת, נוכל למצוא משהו שבאמת שווה לדעת. כדי לחיות חיים מספקים על האדם לאמץ לחיקו את ההווה – לחיות את העכשיו במלואו. 

החוכמה שבחוסר הביטחון הוא הישג ספרותי־עיוני קלאסי הכתוב בבהירות, מוסבר באלגנטיות ומכיל את כל החוכמה והרוח שווטס נודע בהן בקריירה הארוכה שלו, ואשר ממשיכות להדהד גם היום.

ספרות 'הקבלה' נחשבת לספרות בעלת תכנים מיתיים נועזים וסודיים, ואלה מלווים בשמועות על האיסור ללמוד אותה בגיל צעיר. נועזותה וחריגותה של 'הקבלה' הניעו חוקרים רבים מאז המאה התשע-עשרה ועד היום לשאול מהי ראשית 'הקבלה'? מהיכן צמחה? ומהם מקורותיה הרעיוניים?

בספר 'ראשית הקבלה - חשיבה מחודשת', בודק צחי וייס שאלות יסוד אלה מחדש. מתוך ראייה היסטורית רחבה וניתוח מחקרי חד, הוא מראה שהשאלות על ראשיתה ועל מקורותיה של 'הקבלה' הן במידה רבה תוצר של גישות אידאולוגיות מודרניות. המחבר מערער על עצם תקפותו של המונח 'קבלה', וכן על הנרטיב שלפיו מדובר בתנועה דתית מיתית נועזת שצמחה בימי הביניים, ומציע תיאור חלופי שלפיו פוּתח בתחילת המאה השלוש עשרה מבנה של עשר מידות אלוהיות, שכונו בין השאר 'ספירות', כמענה לבעיות דתיות בנות הזמן.