קריאה ביקורתית של תיאורטיקנים בני זמנו היתה אחד מן הכוחות שהניעו את חשיבתו של הפסיכואנליטיקאי אנדרה גרין (2012-1927). קובץ המאמרים לחשוב את הפסיכואנליזה, שגרין הכין ב-2011 ופורסם לאחר מותו ב־2013 בעריכת ליסה גוטיירס־גרין, מציג את מערך ההוגים שעימם ניהל דיאלוג מתמיד.
עיון בעבודתו של ביון, תוך התמקדות בנפש הקמאית, מוביל את גרין להרהור בעבודת השלילי. באמצעות השוואה בין עבודות של לאקאן לעבודות של ויניקוט הוא עומד על התפתחותם השונה ועל מקורות חשיבתם. בחקירה מרשימה של התקופה האחרונה בחיי ויניקוט, ולאור מושגי מפתח כגון יצירתיות, הרסנות ומיניות, גרין בוחן את מושג ההוויה. באקורד הסיום של הספר הוא מציע מבט היסטורי על התיאוריות של לוי-שטראוס וסוסיר, והשפעתן על לאקאן.
הסקסואל של לפלאנש, הראשיתי אצל אולאנייה, החשיבה לפי אנזייה ויחסֵי הלא־ידוע של רוזולטו – כל אחד מרעיונות אלה, בקריאתו ובפרשנותו של גרין, מוליך אותנו אל לב ליבה של הקליניקה העכשווית.