מאוס הוא סיפורם של ולאדק ספיגלמן, ניצול יהודי מאירופה של היטלר, ושל בנו, מאייר המבקש להתמודד עם אביו, עם סיפורו המבעית של אביו ועם ההיסטוריה עצמה. צורתו ואיוריו של מאוס (הנאצים כחתולים, היהודים כעכברים), מצליחים לחלוטין לנער מעלינו כל תחושה של קרבה לאירועים המתוארים, בעודו ניגש אל הדבר שאין להעלותו על דל שפתיים, באמצעות המוכר והקרוב.
הלוך ושוב בין פולין לרגו פארק, ניו-יורק, מאוס מגולל שני סיפורים רבי-כוח: הראשון, הוא תיאורו של ספילגמן האב את אירופה של היטלר ואת סיפור ההישרדות שלו ושל אישתו, סיפור אימתני הרצוף באין-ספור חיכוכים עם המוות, הימלטויות בלתי-סבירות, ואימתם של המאסר ושל הבגידה.
הסיפור השני הוא סיפורו של המחבר בדבר מערכת היחסים הבלתי-נסבלת שלו עם אביו המזדקן, בעודם מנסים לנהל חיים נורמליים בצל ויכוחים על זוטות וביוקרים חולפים, לנגד ההיסטוריה שברקע, הגדולה מכדי לפייסה.
על כל רבדיו, זהו סיפור-הניצול האולטימטיבי - וכן סיפורם של הילדים, שבדרך כלשהי ניצלו מידיהם של הניצולים עצמם.
החלק הראשון של מאוס לוקח את הוריו של ספיגלמן לשערי אושוויץ ואותו עצמו לגבול הייאוש.
הניחו בצד את כל תפישותיכם הקודמות. החתולים והעכברים שמבאוס, אינם טום וג´רי, אלא משהו שונה למדי. זוהי סוגה ספרותית חדשה.
