רות שיץ היתה בת שלוש-עשרה כשנלקח אביה מבית המשפחה בברלין באוקטובר 1938. עשרות שנים מאוחר יותר היא מספרת את סיפור מנוסתה על פני אירופה: החל בהימלטות עם אחותה לבלגיה; משם לצרפת, שבה היא מצטרפת למחתרת היהודית ופועלת להצלתם של יהודים תחת זהות בדויה; ועד לבריחה לספרד דרך הרי הפירנאים, ועלייתה לארץ בטרם נסתיימה המלחמה.
נערה ושמה רנה, כמו הזיכרון האנושי, הולך קדימה ואחורה בזמן, מצייר פרטים קטנים וגדולים במציאות שנחוותה, ומאפשר הצצה להוויה רחבה של אותם ימים נוראים. זהו סיפור הישרדות הרווי תעצומות נפש, תושייה, אומץ לב ואחווה כמו גם כאב, בדידות והתבגרות טרם זמנה.