קובץ מאמריו הקלאסיים של בנג'מין לי וורף (1897 - 1941) בתחומי הבלשנות והאנתרופולוגיה.
וורף חקר באופן עצמאי את לשונותיהם ותפישות עולמם של שבטים ילידיים באמריקה, והתמקד בשאלת הקשר בין שפה לחשיבה.
במאמריו ניסח את העיקרון שזכה לכינוי "היפותזת וורף", ועל-פיו השפה משפיעה על תפישת המציאות של הדוברים בה.
מאמריו של וורף, הרואים עתה אור לראשונה בעברית, מציעים ניתוח מעמיק של השפה האנושית, ומשתרעים על פני קשת רחבה של נושאים - מן ההיירוגליפים של האצטקים ושל המאיה ועד לקשרים שבין חושים למטאפורות, מתמונת הזמן והמרחב של בני ההופי ועד לאופן שבו זיקות לשוניות משפיעות על ההתנהגות.
בנג'מין לי וורף נחשב לאחד מגדולי החלוצים האמריקאים בתחומי הפילוסופיה של הלשון, הבלשנות והאנתרופולוגיה של התרבות.
וורף, בן חורג של המסורת המדעית ודמות שנויה במחלוקת עד היום, חקר באופן עצמאי מגוון תופעות לשוניות ותרבותיות, והתמקד בשאלת הקשר בין שפה לחשיבה: האם השפה משפיעה על הרגלי החשיבה שלנו? האם דוברי שפות שונות עשויים להגיע למסקנות שונות בשיפוט המציאות שלהם? האם האופן שבו אנו מבינים את העולם נובע מן הידע הלשוני שלנו? האם אנחנו "כלואים" בתוך עולם המושגים שלנו, או שמא נוכל לפרוץ ביום מן הימים את גבולות שפתנו ועולמנו?