שיריה של גפן מרגלית כנעני אשר מכונסים בקובץ סוער זה הם שירים של משוררת-נביאה: המנעד שקולה עובר בו, יש בו תמיד מן הבשורה, מידיעת האוב. זה קול שיונק במובלע ובמוצהר מתת ההכרה הוולכי, הנפתחת כמניפה לעבר העולמות המתקשרים עם כוחות שמעבר לגשמי; המשוררת הידעונית, שדווקא בשל יכולתה להלך על הקו בין השפיות לשיגעון יודעת מה שאחרים אינם יודעים: את שפתו של הסוד. אבל כדי לדבר בשפת הסוד יש לדבר ולמעוד, להשתמש במלים ולפקפק בכוחן, למרוד בהיגיון באמצעות אינטואיציה ראשיתית, לאבד הכל ולשוב ולקנות את עולמך. והמלים הן המטבעות.