אֵין צֹרֶךְ בְּשָׁעוֹן כְּדֵי לָדַעַת
הִנֵּה אֶמְצַע הַחַיִּים.
אֲנִי כְּחֻלָּה מֵרֹב מִלִּים
וְכָל הָעוֹלָם מִלָּה אַחַת.
אַתָּה נִכְתָּב בַּחֵלֶק הַפְּנִימִי
שֶׁל זְרוֹעוֹתַי.
הנה שירה שמסוגלת לקרב לרגע את העתיד לכאן. שירה שמשיטה מבט על פני ציר הזמן. בקובץ הזה שירים על אודות עולם שהכרנו, שירים על אודות עולם שעלינו להכיר לילדינו ושירים על אודות העולם שאולי לא נכיר כבר, לעולם. והשירים הם חומר רגיש במרקם החיים, והם יצורים בעל הרגל לרצות לדעת למה. שחורי כותבת בהגיון, אחרי מחשבה, לא כדי להסיח את הדעת מהפחד, לא בניסיון לתקן רגעים שנושאים בחובם איזה סוף, אלא בתקווה שנתעורר יחד, שוב, אחרי שהקצנו משינה.