בספרו זה. השבתו של הﬠצמי, קיהוט מבהיר ומרהיב את התאוריה שפיתח בספרו החלוצי האנליזה של הﬠצםי. מתוך שהגיﬠ לכלל הכרה בגבולות ובמגבלות של התאוריה הפסיכואנליסית הקלאסית, ﬠל ברכיה גדל, קוהוט מוסיף מימך חרש המשלים תאוריה זו. מימד הפסיכולוגיה של הﬠצמי.
באוצר מילותיו נרקיסיזם איננו מילת גנאי, שכן הנרקיסיזם הבריא הינו מגביר ומגדל באופן טבﬠי. ﬠל כן אין הוא נס פאזה התפתחות חולפת, שיש להתגבר ﬠליה כרי שתומר לאהבת אובײקט, אלא יש לנרקיסיזם קר התפתחות נפרד, לצד קו ההתפתחות של אהבת האובייקט ובמשולב ﬠמו.
במקמו את הﬠצמי במרכז האישיות, קוהוט בוחן את היווצרותו, את מרכיביו ואת התפתחותו בבריאות ובחולי. בﬠזרת שפﬠ של נתונים קליניים הוא ממחיש רﬠיונות מאתגרים רבים ומשיב ﬠל שאלות כבדות משקל: היכן ניצבת פסיכולוגית הﬠצמי ביחס לתאורית הקונפליקט, ביחס לפסיכולוגיה הﬠצמי. ביחס לאדיפוס? מהי בריאות נפשית? כיצד ומתי מושג היריפוי"? וﬠוד.
הוא מדגים כיצד נקודת הראות החדשה של פסיכולוגית הﬠצמי מאפשרת למטפל לגלות משמﬠויות חדשות ושונות בתקשורות של מטופלו.
לאור כל זאת אין זה פלא שﬠם צאתו לאור ב-1977 יצר הספר בﬠולם הפסיכולוגי תסיסה רבה אף יותר מזו שיצר "האנליזה של הﬠצמי“ שש שנים קודם לכן.
מﬠל לכל. זהו ספר למי שמאמינים כי המדﬠ חייב להישאר פתוח אם ﬠליו לשמר את חיותו.
