ב-1948 עשינו היסטוריה: מה זה נקרא "לעשות היסטוריה": בכורסאות בעננים יושבים החוזים והוגים אידיאולוגיות; מעל במות ומרפסות המנהיגים קוראים לעם ומכריזים הכרזות; בבתים חמימים "העם" מתווכחים, מצדדים, מתלהבים, מוכנים-תמיד, נוהרים-אחרי; ולמטה-למטה, בשדה, בעפר-האדמה מתרוצצים ילדים בני 20-19, "בשרי-תותחינו היקרים", יחידים, ספורים מאוד, ובעצם גופם ונשמת-אפם הופכים את הררי המילים האלה מסתם דיבורים - לממשות. וכולם-כולם-שכם אחד! - עושים את ההיסטוריה. זהו סיפור מסוים מאוד, של אחת בת 19, מהשדה ומעפר-האדמה של 1948.
