"איך אפשר להסביר את חוסר הנוחות שבועט מבפנים? אלה לא פרפרים שמלטפים בבטן, אלא נשרים גדולים, שמטיחים את הכנפיים שלהם בצלעות, בסרעפת, בריאות, בלב. קשה לנשום כשהם שם בפנים. משהו לא בסדר. בכל שבוע מחדש מגיעה המחט שמפוצצת את הבועה. פיגוע, מעילה, שחיתות, אלימות ברחוב, הרוגים, תאונות דרכים, כותרת בעיתון, בירוקרטיה, חשבון חשמל. לפעמים קשה לשים את האצבע, אבל משהו מערבב את האיברים הפנימיים וגורם לחוסר שקט. איך שהוא, כל פעם מחדש, חוזרת התחושה שיכול להיות אחרת. זה לא בלתי אפשרי להאמין שיכול להיות טוב גם ביחד, לאורך זמן, כל הזמן". בין האוניברסיטה בירושלים לבין דירה קטנה ליד כיכר רבין בתל - אביב, בין תקופת השירות הצבאי לבין תחילת הקמתה של משפחה, בין השעות הארוכות בעבודה לבין הקסם של שבת בצהריים, בין תחושות של יאוש מהמצב במדינה לבין התעוררות של אהבה ותקווה חדשה... יוצא צעיר ישראלי למסע מסוג אחר. מסע בנבכי החיים בישראל, מסע לחיפוש חזון. ללקק את המרפק הוא סיפור מסע אופטימי, לעיתים בשבילים רציניים ומרתקים ולעיתים בדרכים מלבלבות ומשעשעות, סיפור שמבקש לעורר תקווה לחיים טובים יותר בישראל. במשך המסע נאספים רעיונות לשיפור משותף ולהפיכת ישראל למקום שטוב וראוי לחיות בו. זהו מדריך אישי לשיפור קולקטיבי, המזמין את הקוראים לחשוב ומציע להם אפילו להעז ו... לקום מן הכיסא. או לפחות לנסות ללקק את המרפק. תומר טרבס נולד בשנת 1975, מתגורר בתל - אביב ועדיין אכפת לו. הוא עורך דין, עובד בהיי - טק, מחפש כלים להילחם בשחיתות בשעות הפנאי ועדיים לשמור על שפיות.
