אין פסיכואנליטיקאים רבים, שדי בהזכרת שמם, כדי לעורר תגובות חזקות כל כך, כפי שמעורר שמו של מסוד חאן. נאמר עליו כי היה גאון, אצילי ויפה-תואר; משוגע, סוטה ומרושע. מטופלים תיארו אותו כאדם קשוב, מגונן ומחזק, אך רבים גם יצאו מחדר הטיפול שלו חבולים ופגועים. דברים אלה, עולים בקנה אחד עם תפיסתו של חאן עצמו, שעל פיה העצמי אינו רק ”אמיתי” או ”כוזב”, אלא יש בו דרגות רבות, כולן סימבוליות ואמיתיות ובו בזמן, עקיפות ומנוכרות. בכולנו יש סתירות פנימיות, שאינן באות לידי מיזוג, אלא בבדידות ובשיגעון התשתיתי.