מנהיגות בעיתות סערה

לא היה בהיסטוריה הישראלית, וספק אם העולמית, מנהיג עם פער כה דרמטי בין פסגות מדיניות לבין כישלונות פוליטיים צורבים כמו שמעון פרס. אחד הווינרים הגדולים במדינאות (לשיטתו), חתן פרס נובל לשלום ומנהיג נערץ ברחבי העולם, היה לדוגמה מובהקת לביטוי "אין נביא בעירו". באופן בלתי מפוענח נמנעה ממנו אהדה ציבורית רחבה פעם אחר פעם, כחוט השערה מהיעד הפוליטי הנכסף. בערוב ימיו, בתקופת נשיאותו, זכה אמנם לעדנה קונצנזואלית, אך לא היה בה כדי לפצח את עומק החידה.

רון שביט, אשר חקר במשך שנים את הפער הבלתי נתפס הזה, לוקח אותנו למסע היסטורי ופסיכו-פוליטי מרתק הנפרס על פני ארבעה עשורים. צעד אחר צעד, בעשרים ושבעה אירועים היסטוריים דרמטיים, מצרף שביט את החלקים הקטנים לתמונת הפאזל הגדולה. ההפרדה המלאכותית לכאורה שיצר שביט בין הישות של המנהיג כפוליטיקאי לבין ישותו כמדינאי משרתת בסופו של דבר את מלאכת התרת התעלומה. שמעון פרס, אחד המנהיגים החשובים והמשפיעים בתולדות מדינת ישראל, לקה כמובן ככל בן תמותה בחסרונות, קיבעונות ומשגים, אבל עם זאת יצירתיותו, מעשיותו וחלומותיו רקמו שמלת בטון של ביטחון וחצבו תקווה בלתי נואשת לשלום. הבנת דמותו והתנהלותו היא חלק בלתי נפרד מהבנת ההיסטוריה הישראלית.

שמעון הפוליטיקאי, פרס המדינאי אינו ספר על פרס בלבד, שכן מדובר במורה דרך פסיכו-פוליטי למנהיגות. מנהיגים, ככל בני האנוש, הם עולם מלא של קווי אופי, אמונות וסגנון אישי, אשר לעיתים מתקיימים באופן סדור ונוח להבנה ולעיתים הם כמערבולת הנדמית כאוטית ומלאת סתירות. גם את השיטה וגם את היעדרה כביכול חשוב לחקור ולפענח, שכן מנהיגות היא עמדה אנושית מופלאה ונדירה שהשפעתה על חיינו אינה פחות מקריטית.

רון שביט הוא דוקטור למדעי המדינה ומומחה בתחומי המנהיגות והפסיכולוגיה הפוליטית. מחקרו החלוצי בתחום המנהיגות, תוך יישומו על דמותו של שמעון פרס, זיכה אותו בפרס נשיא המדינה בשנת 2018.

מהי חמלה רדיקלית? היא אינה אהבת שוטים. היא איננה עיוורת, אלא רואה את המציאות כולה ופועלת בה בנחישות ובבהירות. היא קוראת למודעות כלפי מקורות הסבל ומזהירה מפניהם ומפני כל פעולה שנובעת מהם, ועל כן היא מחויבת לאתיקה של אי-אלימות.

הבודהיזם המעורב חברתית מתבונן בחברה, בְּמועקוֹֹת המודרניוּת, ומבקש להעניק להן מענה שבאותה מידה הוא על-זמני ורלוונטי לעת הזאת. בספר זה נרקמים מתוך כך רעיונות ופרקטיקות בודהיסטיים עם הגות ביקורתית מודרנית, לכדי קווי יסוד של אוטופיה חברתית, חינוכית ואישית. היא רלוונטית ביותר כאן ועכשיו, בישראל ובעולם, כשבּוּרוּת, סלידה והשתוקקות פועלות בעוצמה בתודעה האנושית ומתמצקות אל תוככי מוסדות החברה. הן מתבטאות בַּשגרה בנרקיסיזם ובניתוק, בפוליטיקה פופוליסטית, בתפיסות חינוכיות וטיפוליות מנוכרות, בצרכנות חסרת רסן; במה שהמחבר מאבחן כדוּקְְּהָָה החדשה: חוסר הסיפוק, המכאוב והסבל של ימינו.