מנהיגות בעיתות סערה

״זה לא איזה כנרת שלי, זה רוקנ׳רול…״ (יהודה עדר).
הרוק הישראלי הוא פסקול החיים שלנו; מהנסיעה לעבודה ועד ליל שישי בהופעה, הוא מספר את הסיפור של השפה העברית ושל כולנו. ספרה של נורית אורן אבישר בוחן את לשונו של הרוק הישראלי כראי לשינויים שעברה העברית ולהתפתחות התרבות הישראלית משנות ה־70 עד ימינו; הוא עוקב אחר גלגולי השפה בפזמוני הרוק – מ״כוורת״ ו״תמוז״, דרך ״תיסלם״ ו״משינה״, ועד ״מוניקה סקס״, ״המכשפות״, ״הדג נחש״ ו״טונה״ – ומראה כיצד מבעי היומיום הופכים למעשה אמנות.

האזנה מחודשת לשירים ישנים וחדשים מתווה מפה לשונית ורגשית של העברית – זו היורדת מהבמה החגיגית של ביאליק ושל עמיחי וצועדת יחפה אל הרחוב: מדברת, מתבדחת, מתריסה, ולעיתים גם שותקת. מנקודת מבט מחקרית הנשענת על כלים של הבלשנות הקוגניטיבית ועל תיאוריות סמנטיות עכשוויות, אורן אבישר חושפת כיצד למשל בשורה ״רק אני ואנוכי נורמלי מכולם״ נחשף הרובד המקראי לצד כמיהת הדור לנורמליות; וב״הר של בייגלך״ של מוניקה סקס – מאחורי ההומור מסתתרת ביקורת חברתית עמוקה.

נורית אורן אבישר, עורכת לשון ומורה לספרות וללשון, גדלה בין מדפי ספרים וערמות תקליטים. המילים והמנגינות שעיצבו את ילדותה עוררו בה סקרנות שהובילה למחקר על השפה המתנגנת של הרוק הישראלי. היא בעלת תואר ראשון בספרות כללית והשוואתית מהאוניברסיטה העברית, ותארים שניים בעיתונאות מאוניברסיטת רוזוולט שבשיקגו, ובתרבות הילד והנוער ובלשון עברית – שניהם מאוניברסיטת תל אביב.

ג'יי די סלינג'ר, מהסופרים האמריקאים המשפיעים ביותר במאה ה־20, עסק בכתיבתו בשאלות של זהות, ניכור וטראומה. הוא סלד מכל מנגנון של תיווך – מתעשיית הספרות, מהמדיה ומהפיכת הכתיבה למוצר. בסגנון פשוט, דיבורי ונטול פוזה הוא ביקש ליצור קשר ישיר עם קוראיו ולתת מקום לדמויות שוליים, סוערות ומיוסרות, המנסות להבין מי הן באמת. סלינג'ר האמין שדמות בדויה יכולה "לחיות" מעבר לדף – להגיע אל הקוראים לא באמצעות פרשנים או מבקרים, אלא בכוחות עצמה.

מה הופך את כתיבתו לרלוונטית כל כך גם היום? כיצד השפה האינטימית שלו מאתגרת את הקוראים ומזמינה אותם למסע של התבגרות רגשית, רוחנית ואסתטית? ואיך קרה שכתיבתו – היומיומית לכאורה, אך העמוקה כל כך – מצאה הד בישראל דווקא בתקופה של שבר חברתי ולאומי?

דגי בננה ושדות שיפון הוא הזמנה לצלול אל עולמו הספרותי של סלינג'ר באמצעות קריאה מחודשת ביצירות נודעות, בהן "התפסן בשדה השיפון", "יום מושלם לדגי בננה" ו"הגביהו את קורת הגג, נגרים". בדיון ראשון מסוגו חן אדלסבורג בוחנת את האופנים הייחודיים שבהם סלינג'ר שרטט את קו התפר שבין נורמליות לשיגעון, בין קונפורמיות למרד, בין פצע למילים שמנסות לרפא אותו. לקהל הישראלי ספרה מציע מבט מקומי על סיפוריו של סלינג'ר, תוך עיסוק בסוגיות כמו פצעי מלחמה וזהות יהודית, וחושף את החותם העמוק שהותירה יצירתו בתרבות העברית.