מֵהָרֶגַע שֶׁהֵן רוֹאוֹת אַחַת אֶת הַשְּׁנִיָּה, אַייבִי וּבִּין יוֹדְעוֹת שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִהְיוּ חֲבֵרוֹת.
אֲבָל כְּשֶׁבִּין מִסְתַּבֶּכֶת בְּצָרָה, דַּוְקָא אַייבִי הִיא זוֹ שֶׁעוֹזֶרֶת לָהּ.
יַחַד הֵן יְגַלּוּ שֶׁאֶת הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה מוֹצְאִים לִפְעָמִים בַּמָּקוֹם הֲכִי לֹא צָפוּי.
צמדים ליוו מאז ומעולם את ספרות הילדים, ודאי צמדים של ניגודים. יש כוח עצום מבחינה סיפורית לביטוי "טובים השניים מן האחד", ועל כוח זה נשענת אנני ברוז, מחברת סדרי ספרי "אייבי + בין" המצליחה, שאיירה סופי בלקול.
בספר הראשון מוצגות לנו אייבי ובין כהפכים מושלמים ומשלימים: בין היא הילדה הפרועה יותר, מה שהמורים היו ודאי מכנים כ"השפעה רעה". היא סקרנית מאוד, פעלתנית, ומתקשה לשלוט בלשונה ובתגובותיה. לעומתה, אייבי היא ילדה מנומסת ועדינה, תלמידה טובה שחביבה על כולם. אך כאשר בין מסתבכת בצרה, דווקא אייבי היא זו שעוזרת לה, ובין השתיים מתפתחת חברות חזקה, שממשיכה להתעצם בספרים הבאים בסדרה.