" כאשר אתם עומדים לידי, איני שומע את הקול שלכם. אני חווה בתוכי עוד סט של מחשבות , שמרגישות בדיוק כמו שלי , ש ' נשמעות ' בדיוק כמו שלי . במילים אחרות , אני אף פעם לא יכול לדעת האם זו המחשבה שלי שמהדהדת בי , או מחשבה של מישהו אחר . הכול נשמע כמו אותו קול פנימי. "
גיבור ספרו החדש של יואב בלום גילה עוד בילדותו שהוא שונה משאר האנשים המקיפים אותו : המחשבות שלהם זורמות אליו , מציפות אותו . הוא מנווט ביניהן במאמץ , מתקשה לחלץ מן הסערה המתמדת את המחשבות והתחושות המקוריות שלו . החיים המוגנים יחסית שבנה לעצמו מתערערים כשמישהו מתחיל להרוג קוראי מחשבות . לקוראי המחשבות הנותרים אין ברירה אלא להתכנס יחד ולנסות להבין מה קורה . אך האומנם המקלט שבו הם מתבצרים הוא מקום בטוח ?
מאחר שקוראי המחשבות אינם מסוגלים לקרוא זה את מחשבותיו של זה , הם מוצאים את עצמם בסיר לחץ , שבו כל אחד מהם הוא בלש וקורבן פוטנציאלי , צייד וניצוד .
מה שאחרים חושבים בי עושה שימוש וירטואוזי בצורת המותחן הקלאסי כדי לברר מה אנחנו יודעים על עצמנו , אם בכלל , ובאיזו מידה כולנו קוראי מחשבות . בהשפעת כישרון הסיפור המהפנט של בלום הופכות השאלות האלה לשאלות של חיים ומוות , והקורא נקלע לרכבת הרים שאי אפשר לרדת ממנה .