"הפילוסופים אך פירשו את העולם באופנים שונים, אבל העיקר הוא לשנותו" (מרקס: התזה ה-11 על פויירבאך). קרל מרקס הציע כלים להבנת העולם ותביעה לשינויו. הוא ניתח את ההוויה החברתית ואת המנגנונים הכלכליים המאפשרים אותה. בה בעת הציע תורה לשחרור האדם מיחסים חברתיים-מדיניים דכאניים. הספר שבידיכם עוסק במכלול ההגות של מרקס על שני נדבכיה – ניתוח המצוי והקריאה המהפכנית לשנותו – תוך עמידה על היחסים המורכבים ביניהם.
בספר ארבעה פרקים. הפרק הראשון, "המטריאליזם ההיסטורי", עוסק ביסודות המרקסיזם כתורה העושה שימוש בכלים מתחומים שונים (כלכלה, היסטוריה, סוציולוגיה ופילוסופיה) כדי להסביר מהו האדם ומה היחס בין מציאותו החברתית לתודעתו. הפרק השני, על "ההתנכרות", מוקדש לתיאור אורח החיים של דיכוי וניצול באופן הייצור הבורגני-רכושני, דהיינו במסגרת הקפיטליזם שהכיר מרקס בשעתו (ומבחינה מסויימת גם בקפיטליזם כפי שאנו מכירים בימים אלה). פרק זה עוסק גם בביקורת של מרקס על מה שכינה "קומוניזם גס" (טוטליטריזם קומוניסטי-שוויוני). הפרק השלישי, על ה"קומוניזם", מנתח את הדרך שבה תפסו מרקס ואנגלס את מהפכת הפרולטריון, שאת בואה המתקרב חזו, ואת האפשרויות של חברה קומוניסטית עתידה, "ממלכת החירות". בפרק האחרון, "סוף דבר", נעשה נסיון לענות על השאלה, מדוע לא מומשה תורת שחרור האדם של מרקס.