חשיבה לאומית והעולם הקולוניאלי שיח משני? - פרתה צ'טרג'י

במאה ה־20 – עידן פריחתה של התחבורה הציבורית – קמו חברות ספנות, נמתחו עוד ועוד מסילות רכבת ונכבשו דרכים חדשות. אלה אפשרו לרבּים לנוע בין ערים, מחוזות וארצות במחיר שווה לכל נפש ובקלות גדולה מתמיד וזימנו מפגשים בין חברות ומעמדות שונים. כיצד השפיע הדבר על יהודים ברחבי העולם ובישראל?

אסופת מאמרים זו ממלאה את החסר בחקר הניעוּת והשפעותיה על המרחב היהודי. היא בוחנת את השלכות התחבורה הציבורית על חייהן הפנימיים של קהילות היהודים הפזורות במקומות שונים, ועל קבוצות מסוימות בקִרבָּן; מתמקדת בחוויות הייחודיות של יהודים בהשתמשם בתחבורה ציבורית בימי שגרה ובמסעות ההגירה לאמריקה או לישראל; בוחנת את ייצוגיה התרבותיים של התופעה ומבררת את השפעותיה על היחסים בין קהילות של יהודים ברחבי העולם.

התחבורה הציבורית במאה ה־20 זימנה יחדיו קבוצות הגמוניה וקבוצות שוליים בחברה, והיה בכוחה להגדיר מחדש את מערכות היחסים ביניהן. היא בנתה יחסים וגשרים בין קהילות יהודים שונות ולעתים הדגישה מאפייני תרבות נבדלים. לתחבורה הציבורית היו גם היבטים לאומיים. להקמת מערכת תחבורה ציבורית יהודית עצמאית בארץ ישראל המנדטורית ובמדינת ישראל היו מניעים לאומיים, וכמו כל מערכת לאומית, גם לה יש מאפייני זהות ומקום.

כך, בין תחנותיו של ספר זה נחשפת היסטוריה רב־קולית ומרובדת של התחבורה הציבורית כמרחב חברתי, תרבותי ורגשי חשוב, אך שקוף לעינינו, בחוויותיהם של יהודים בעת החדשה. היה זה מרחב של תנועה, מפגש, ניידות והדרה, ששיקף את תהפוכות הזמן, וההתמקדות בו מאפשרת התבוננות אחרת בהיסטוריה היהודית.

"לטעות זה אנושי", הכריז המוסד האמריקאי לרפואה (Institute of Medicine, IOM) בשנת 1999, בעקבות עלייה תלולה במספר התביעות המשפטיות על רשלנות רפואית. לשיטת IOM, כאשר טעויות או כשלים בטיפול הרפואי גורמים נזק ואף תמותה למטופל – אין לחפש אשמים; יש לחקור ולבדוק מה גרם לכך כדי למנוע אירועים דומים בעתיד. הרי אין בן אנוש שאינו טועה, והדבר נכון גם ביחס לרופאים, לאחיות, למנהלים ולשאר אנשי צוות רפואי העוסקים בחיי אדם. שינוי תפיסתי זה תרם רבות לבטיחות הטיפול בהמשך. מוסדות בריאות חוקרים ובודקים היום את עצמם באופן שוטף ומבקשים לשפר ולקדם את בטיחות הטיפול. בישראל, ניתן להעריך כי בשנים האחרונות מתרחשים כ־10,000 מקרי מוות בשנה כתוצאה מכשלים בטיפול הרפואי, וכי ההוצאה הכספית של מוסדות הרפואה עקב מקרים אלה מגיעה ל־3 מיליארד שקל בשנה.
ניהול סיכונים ובטיחות הטיפול הרפואי עוסק בעקרונות ובמושגי יסוד, בהיקף התופעה של נזקים שנגרמים בטיפול הרפואי, בהתפתחות תחום ניהול הסיכונים ברפואה ובתרבות הבטיחות הארגונית. מושם בו דגש על הגורם האנושי והארגוני, ונדונים בו היבטים משפטיים וביטוחיים, תהליכים של ניהול סיכונים בארגון הרפואי, דרכי הערכה ומדידה ומגמות עדכניות בתחומים אלה. פרק מיוחד מוקדש בספר לניהול הסיכונים בתקופת מגיפת הקורונה, שבאו בה לידי ביטוי היכולות הבלתי נדלות של מערכת הבריאות בישראל.
מחברי הספר הזה עוסקים זה שנים רבות בהנחלת נושאים אלה לצוותים הרפואיים. ללימוד התכנים הקשורים בהם, ולניסיון שנרכש עם יישומם, חשיבות רבה במיוחד בפקולטות לרפואה, בבתי הספר לסיעוד ובקורסים מובנים למקצועות הבריאות. קהל היעד של הספר הם בראש ובראשונה רופאים, אחיות, פסיכולוגים, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, מנהלים וכל העובדים במוסדות הבריאות ועוסקים במישרין או בעקיפין בטיפול בחולים. עם זאת, גם קוראים שאינם עוסקים בתחום, ובכללם מטופלים, עשויים למצוא בו עניין.

ספרה של אילנה לאור, הרפתקאות תאורטיות וקליניות, מהווה הרפתקה בפני עצמה. הספר עוסק בהגדרת הטראומה, בתחושות ובתופעות המתלוות אליה, כמו למשל דיסוציאציה או אקט של חיבור וגילום בפעולה. הוא מפגיש את הקורא עם החשיבה ההתייחסותית באמצעות מצבי עצמי, רגרסיה הדדית ועוד. הרפתקאות תאורטיות וקליניות מציג המשגות תאורטיות ומקרים קליניים מפורטים אשר מנהירים לקורא מהי עבודה קלינית התייחסותית. המחברת רואה את העבודה הטיפולית כסוג של תרגום ששותפים לו המטפל והמטופל, ולכן קרבת המטפל לחוויית המטופל היא קריטית לתהליך, והשימוש בשפה פשוטה ומובנת מאפשר תהליך משמעותי.

אבל מהו תהליך כזה? כיצד נדע שהצלחנו? לשאלות אלה ואחרות מתייחסת המחברת.
לאחר פתח הדבר וההקדמה על טראומה התפתחותית-התייחסותית, מובאים תשעה פרקים אשר כל אחד מהם מורכב ממאמר בנושא אחר, אבל לא מדובר באסופת מאמרים אלא בספר הממחיש התפתחות מקצועית תהליכית בתוך הטיפול ומעבר לכך. כמו כן, המילה הרפתקאות המופיעה בשם הספר מסמנת את החיוּת החיונית לכל טיפול, ואין בכך הקלת ראש ביחס למונח טראומה; נהפוכו, יש בכך אמירה ביחס לשותפות וחבירה של חוויות קושי ואובדן לצד חוויות של חיוּת מפתיעה.

ד"ר אילנה לאור היא פסיכולוגית קלינית ואנליטיקאית קבוצתית; שימשה כראשת הסניף הישראלי של IARPP- International Association for Relational Psychoanalysis and Psychotherapy, וכיום היא חברת הנהלה בארגון. לאור מלמדת ומדריכה בתוכנית לפסיכותרפיה: מסלול הליבה והמסלול ההתייחסותי באוניברסיטת תל אביב, בית הספר לרפואה. לאור כותבת על התהליך האנליטי ועל טראומות התפתחותיות-התייחסותיות; מאמריה פורסמו בכתבי עת מקצועיים באנגלית ובעברית. כמו כן פרסמה שלושה ספרי ילדים: "החברה שלי ליה", "עילי והסוס המתאים" ו"הממלכה". מטפלת בקליניקה פרטית בתל אביב