בית אבי - יצחק רבין

מדוזות

הַמֶּדוּזוֹת וַאֲנִי שׂוֹחוֹת

לְלֹא מִדָּה וְלֹא בָּעוֹנָה.

אֲנִי נִזְהֶרֶת בְּיָפְיָן הָעֲנָק, הַלָּבָן.

זֶהוּ הַיָּם שֶׁלִּפְעָמִים בּוֹלֵעַ

אוֹתָן, כְּמוֹ מָזוֹן לֹא אֻכָּל.

מֵקִיא אוֹתָן תְּלוּשׁוֹת, פְּרוּקוֹת,

גּוּף רַךְ עַל הַחוֹף

בְּקֶבֶר אֲחָיוֹת.

אֲנִי נִזְהֶרֶת גַּם בִּטְרָגֶדְיוֹת.

אֲנִי לֹא רוֹצָה לְבַיֵּת בְּתוֹכָן

מֶדוּזוֹת מֵתוֹת,

אֶת הָאָבִיב הַזֶּה, הָאָיֹם.

שירתה של כרמית רוזן היא בת המקום ומראת המקום. היא עולה בקול צלול וייחודי מהים של בת גלים וזולגת אל הקזינו הישן, אל העיר התחתית, אל ביתה הפרטי אבל גם אל חופיה של עזה והלאה עד אילת או ספרד. בזרימה סמיכה, פועמת, עולים הגלים ומציפים חלק אחר חלק בעולמה הגאוגרפי, המטאפורי אבל גם הנפשי של המשוררת. הים שוטף ונשטף עם נוזלי הגוף: הרוק והדם, הזיעה, הדמעות וחלב האם. בהסתכלות אישית מחד אך אקולוגית ופוליטית מאידך, מצליחים השירים לגאות ולחשוף לסירוגין איים של מציאות ובבואתה. אלו משקפים אוזלת יד, חמלה, חרדה, אהבה אמיתית ותקווה לגבי עתידם של שוכני הים והשוכנים לחופיו. אם המשוררת היא בת ים בעצמה, אז שיריה הם בת קול המכשפת את הקורא.ת במתיקות ובאימה, ובעושר השפה, עד אין רצון לחזור אל חוף המבטחים שבטרם הקריאה. טביעת הרגל של הספר גם על שום סכנת הטביעה, אבל היא המותירה חותם פואטי שאינו נמחה.

במאמר הפותח את האסופה כותב שמואל ארליך שפירוש החלום אפשר לפרויד לגלות כי ״חיי הנפש, על חלקיהם הלא־מודעים, עשירים ויצירתיים אך גם מורכבים ובעייתיים הרבה יותר מהתמונה הנפשית המצומצמת והמוגבלת יחסית שמשתקפת באמצעות המודעות". חקר החלום מוביל לעולמות נרחבים, מורכבים ופוריים, הן בעבודה הן בכתיבה הפסיכואנליטית. גם היום, 125 שנים אחרי פרסום פירוש החלום, העבודה עם החלום והכתיבה עליו מאתגרות את הדמיון.

תשעה כותבים - שמונה פסיכואנליטיקאים ואומן אחד - חוזרים באסופה זו אל החלום מנקודות מבט עכשוויות ומגלים בו פנים נוספות. שמואל ארליך ואיתמר לוי מתווים את הפרספקטיבה ההיסטורית של פירוש החלום;
יוסי טריאסט מרחיב את נקודת המבט הקלסית ונוגע ברבדים חברתיים ופוליטיים; ענת ברעם קרובה יותר לגישה הקלייניאנית, שרה קולקר נוטה לגישה הוויניקוטיאנית ודנה אמיר ואבנר ברגשטיין קרובים למסורת ביון. חגית אהרוני ויונתן הירשפלד, האומן שבחבורה, מרחיבים את השיח הקליני ודנים בקשר שבין החלום לבין הספרות והאומנות.

עם כל העושר והידע שצברה הפסיכואנליזה מאז ימי פרויד, החלום מזכיר לנו, ושוב בניסוח של שמואל ארליך, "שאנו נמצאים לנצח בעמדת הלא יודעים, ושאנו מנסים כמיטב יכולתנו לגלות צפונות ומשמעויות".