בין סוף המאה התשע עשרה לשנות העשרים של המאה העשרים נרצחו מיליוני נוצרים – ארמנים, יוונים ואשורים – בהוצאות המונים להורג, באש, בחרב, בהשלכה ממצוקים ובמסעות מוות של מאות קילומטרים בשטח שמרביתו בגבולות טורקייה המודרנית.
הרצח היה חלק ממדיניות מכוּונת של טיהור אתנו־דתי שניהלו שלושת המשטרים ששלטו אז באנטוליה, מהסולטאן העוסמאני עבדולהמיט השני, דרך הטורקים הצעירים עד מוסטפה קמאל אטאטורק, מייסד טורקייה המודרנית. בתחילת התקופה היו הנוצרים עשרים אחוזים מאוכלוסיית האזור: בסופה נותרו פחות משני אחוזים.
דרור זאבי ובני מוריס, שני חוקרים ישראלים, עברו במחקרם על אלפי מסמכים מארכיונים בטורקייה, בארצות הברית, בבריטניה, בצרפת, בגרמניה ובמדינות אחרות, גילו עדויות חדשות, ובעבודת נמלים חשפו את ממדיו האמיתיים של הטבח הנמשך באוכלוסייה הנוצרית. ספרם, המפורסם לראשונה בעברית, כבר נהיה אבן פינה במחקר האירועים הטרגיים שהובילו להקמתה של טורקייה המודרנית.
פרופ' דרור זאבי הוא מרצה להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת בן־גוריון בנגב וחבר מייסד של הפורום לחשיבה אזורית. מוקד עיסוקו היסטוריה חברתית ותרבותית של האימפריה העוסמאנית וטורקייה.
פרופ' בני מוריס לימד באוניברסיטת בן־גוריון בנגב ובאוניברסיטת ג'ורג'טאון וחיבר ספרים על אודות הסכסוך הערבי-ציוני, ובכללם לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1947-1949 וקורבנות, תולדות הסכסוך הציוני-הערבי, 2001-1881 (שניהם בספריית אופקים).