מסע האב אל הממשי - אבנר פיינגלרנט

משה שרת (בעבר שרתוק) היה דמות בולטת בתקופת "המדינה שבדרך" ובדור הראשון של מדינת ישראל. עשרים ושלוש שנים – חמש־עשרה לפני קום המדינה ועוד שמונה מהקמתה – הוא הוביל את הטיפול בכל נושאי החוץ של היישוב, כראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ולאחר מכן כשר החוץ. שנתיים גם כיהן במקביל כראש הממשלה. במשך עשרות שנים היה שרת בכל מקום שנדרשו בו יוזמה, פעילות ומאבקים. הוא לקח חלק מרכזי במאמצים לביצור היישוב והמדינה, לגיוס לצבא הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה ולמאבק המדיני שקדם לקבלת העצמאות. 

הוא נחשב ביישוב ובמדינה בראשיתה ל"מספר 2", לאחר דוד בן־גוריון. שיתוף הפעולה הפורה ביניהם בתחילת הדרך הומר במתיחות ובחילוקי דעות, עד לדחיקתו של שרת מהחיים הפוליטיים על ידי בן־גוריון.

על שרת נכתבו ספרים ומחקרים לרוב, אך בספר זה תוכלו לראות זוויות ייחודיות שפחות נכתב עליהן, אם בכלל. בהן: ניהול משק העיזים של המשפחה בעין סיניה כנער; לימודיו במחזור הראשון של גימנסיה הרצליה; שרת העיתונאי והעורך בימי הבראשית של העיתון "דבר"; תרומתו הגדולה, והלא ידועה כמעט, למפעל ההתיישבותי־ביטחוני "חומה ומגדל"; מאבקיו למען קבלת השילומים מגרמניה המערבית; תרומתו הייחודית לשפה העברית; אהבתו למוזיקה ולזמר הישראלי, ועוד.

שרת נפטר בגיל 70 בשנת 1965. היו לו עוד תוכניות רבות, שלא זכה לבצען. העלאת זכרו, מעשיו והחזון שהיה לו בתחומים רבים הם בבחינת תודה למעשיו שנפרשו על פני קשת רחבה מאוד של נושאים. ספר זה, שיזמה את פרסומו העמותה למורשת משה שרת ונרתמה למימושו ההוצאה לאור של משרד הביטחון, מבקש לתרום לכך.

ד"ר מרדכי נאור הוא סופר וחוקר תולדות ארץ ישראל, עם ישראל והתקשורת הישראלית. כתב וערך למעלה מ־150 ספרים בתחומים אלה. כתב ביוגרפיות על הברון רוטשילד, פנחס ספיר, הרמטכ"לים יעקב דורי וחיים לסקוב, ועוד. בעבר היה מפקד גלי צה"ל, מרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב וראש החוג ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית בית ברל.

ספרה של חגית דבורה אדלר מציע עיון מחודש בעיצובה של דמות האישה ביצירת עמליה כהנא-כרמון. קריאה פמיניסטית חושפת דמות של אישה חזקה המודעת היטב הן לכוחה והן למידת השפעתה על הגבר; זו אישה המתנהלת במרחב באופן פעיל ומודע, וככזה הוא פותח בפניה אפשרויות בחירה מגוונות. הקריאה הפמיניסטית עומדת על העובדה שהאישה בסיפוריה של כהנא-כרמון היא לרוב דמות דינמית ואיתנה המתנגדת לסדר הגברי שדוחק אותה אל האחרוּת והשוליות; היא בעלת יכולת לנהל את חייה ואת קשריה עם הגבר ועם העולם כהבנתה, ובשום מקרה היא אינה חסרת שליטה. עיצובו של הקול הנשי ביצירה אינו נפרד מקולה האישי של כהנא-כרמון, אשר אותו השמיעה בתכיפות במאמרים ובמסות שפרסמה בעיתונות. יצריות האישה, מיניותה והתנגדותה למנגנון הדיכוי הגברי מקבלים ביטוי נרחב בכל הדמויות הנשיות בסיפורי הקובץ "בכפיפה אחת", כמו גם בדמותה של נועה טלמור, גיבורת הרומן "וירח בעמק איילון", הנוקטת ב"התנגדות של יום יום".

שימוש בלשון פרגמנטרית ונטייה אינטנסיבית לחזרתיות, לשילוב של ציטוטים ממקורות שונים, ולרשימות קטלוגיות מבטאת דווקא את הנפש הקרועה של הגבר ואת חרדתו כפי שהיא באה לידי ביטוי באמצעות חילוף התפקידים המגדרי בנובלה "שם חדר החדשות". החריגה של דמויות הגבר והאישה מהסטריאוטיפים המגדריים מתגלה גם בנובלה "ממראות גשר הברווז הירוק", אשר במרכזה טראומה-נשית והאפשרות לספר אותה מחדש, כנרטיב נשי. חילוף תפקידים מגדרי הוא לב עניינו של הרומן "ליוויתי אותה בדרך לביתה", אשר במהלך מזהיר כורכת בו כהנא-כרמון את התשוקה הנשית ביחד עם יחסי הכוח העדתיים בישראל של סוף המאה ה-20, כפי שהם משתקפים מחשבון הנפש שעורך הגבר.

חגית דבורה אדלר היא דוקטור לספרות עברית, בוגרת בית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב; חוקרת תרבות ומגדר המתגוררת בשנים האחרונות בקיגאלי (רואנדה). במסגרת מחקרה העכשווי על שימור זיכרון ועדויות נשיות ביחס לרצח העם שהתרחש ברואנדה בשנת 1994, עתיד לראות אור ספרה "My Journy" , אשר מתעד בגוף ראשון עדות מאוחרת שנמסרה בבית הדין הגבוה לצדק בבריסל על ידי שורדת הטבח.