מסע האב אל הממשי - אבנר פיינגלרנט

בחודשיו הראשונים כשר ביטחון הגיע פרס לישיבה שנאמן נכח בה, ובמהלכה העביר לו פתק: "יובל, בעתיד הקרוב צריך לעשות את הדברים הבאים: לחזק את העם, להגדיל את צה"ל, ולהכין דור חדש להגנת היהודים. בשביל זה צריכים הרבה אנשים עם שכל, ומעט אנשים עם הרבה שכל. אני מציע לך לעזוב את כל עיסוקיך ולבוא".


מעטים האנשים שהותירו חותם כה עמוק ורבגוני על דברי ימיה של מדינת ישראל כמו יובל נאמן. לוחם וקצין מוכשר בהגנה ובצה"ל, מדען מבריק שאחראי לתגליות מהפכניות בפיזיקת חלקיקים, יועץ חשאי לשורה של שרי ביטחון וראשי ממשלה, מבכירי הממסד האקדמי הישראלי, לוחם למען עליית יהודי ברית המועצות, ומייסדה ומנהיגה של מפלגת התחיה, שכיהן כשר בממשלות ישראל בתקופות מהגורליות בתולדותיה. סיפור חייו של נאמן, השזור בצומתי ההיסטוריה הישראלית, החל מהמנדט הבריטי ועד לשנות התשעים, חושף אישיות מבריקה, סוערת ונמרצת. תרומתו המכרעת לבניית העוצמה הצבאית, המדעית והמדינית של מדינת ישראל נותרה חבויה בצללים עד עתה.


כיצד הניח נאמן את התשתית למערך המילואים?

מדוע שקל להציע למיכאיל גורבצ'וב ניתוח אסתטי?

איזה מברק שמר במסגרת ותלה במשרדו?

אילו פרטים על ביקור פקחים אמריקנים בדימונה התיר לפרסם רק אחרי מותו?


התשובות לשאלות הללו חושפות ביוגרפיה של אדם שמשמש השראה למנהיגות המושתתת על מקצועיות וצניעות; לתביעה עצמית של אדם שביקש למצות את כל כישרונותיו; ולחיים שיש בהם עשייה בלתי פוסקת ומשמעות עמוקה.



ד"ר אלעד נחשון הוא היסטוריון של התנועה הציונית ומדינת ישראל, נשוי ואב לשניים. זהו ספרו הראשון.

עוצמה צבאית, מדינית, כלכלית ורוחנית בטריטוריה מוגדרת תחת ריבונות יהודית – זהו החזון שראו לנגד עיניהם מקימי המדינה. אך כאשר דור החלוצים פינה את מקומו, השתנתה גם תוכנת ההפעלה.

מזה עשורים ישראל נחבטת מכל הכיוונים: הזיות משיחיות על שלום בכל מחיר, אקסטזת גאולה, התמסרות לחיבוק הדוב האמריקני ופירוק החברה הישראלית למגזרים שאינם שווים במחויבותם לעתיד המדינה. את המחיר על כל אלה שילמנו ביום השחור בתולדותינו.

שלום לא עכשיו מציע מתווה בהיר – רעיוני ומעשי – לקביעת גבולות המדינה, לעיצוב היחסים עם אומות העולם ושכנינו, וליצירת שותפות אמיתית של כל אזרחי הארץ בחובות קיומו של המפעל הציוני.

עינת וילף היא יו״ר מפלגת עוז, מרצה וסופרת. בין ספריה בעברית: ״שיבה באוקטובר״ ו״מלחמת זכות השיבה״ (שנכתב עם ד״ר עדי שורץ), וכן ספרים נוספים בנושאי ממשל וחינוך. החוט המקשר בין כולם הוא זה: בבניין האומה אין קיצורי דרך.

ב-3 ביוני 1945 עזבה קבוצה של ששה-עשר ניצולים את מחנה הריכוז בוכנוולד עם חלום משותף: להקים קיבוץ בארץ ישראל. הם קראו לעצמם ׳קיבוץ בוכנוולד׳ ועברו להכשרה בחווה חקלאית בגרמניה. הקבוצה הלכה וגדלה, חבריה העפילו בהדרגה לישראל, וביוני 1948 הקימו את קיבוץ נצר סרני.

חברי הקבוצה ניהלו יומן משותף, תחילה ביידיש ובהמשך בעברית. בלשון פיוטית, בהומור ובכנות נדירה, הם תיעדו ביומן את חייהם, חלומותיהם והתלבטויותיהם בתהליך השיקום והבנייה מחדש. שמונים שנה לאחר כתיבתו, היומן רואה כאן אור לראשונה בשלמותו בתרגום לעברית.

ד״ר לילך ניישטט ערכה את המהדורה, הוסיפה מבואות, הערות היסטוריות וקריאות ספרותיות, המעניקות ליומן מבט פרספקטיבי עכשווי ומדגישות את חשיבות הכתיבה הקולקטיבית כמעשה של תיקון, תקווה וערבות הדדית – אז וגם היום. חלקו הראשון של היומן מוצג בספר והיומן במלואו נגיש בארכיון הדיגיטלי. 

״מדובר בפנינה נדירה, צוהר ייחודי למוחם ולליבם של יהודים ניצולי מחנות ריכוז, עדות לנחישותם ואמונתם העמוקה כי עתיד טוב יותר טמון בידיהם, וכי עתיד זה צפון להם במולדת אבותיו של העם היהודי. מסמך יוצא דופן זה הינו יומן קולקטיבי, בו כל אחד מחברי הקיבוץ היה חופשי לכתוב את אשר על ליבו ומנעד הנושאים בו מרתק ביותר.״
(שטפן זייברט, שגריר הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בישראל)

״בימים אלה, בהם התנועה הקיבוצית מתאוששת ממתקפת השבעה באוקטובר, פרסום יומן קיבוץ בוכנוולד מקבל משנה תוקף. נדמה שכמו אז, גם היום, עלינו להמשיך במסע ולהניף את דגל הערבות ההדדית, ובדיוק כמו חברי קיבוץ בוכנוולד — למצוא את הכוח לזקוף קומה וללכת לאור האידיאלים.״
(ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית)
 
ד״ר לילך ניישטט היא חוקרת ספרות, מרצה בכירה במכללת סמינר הקיבוצים וחוקרת אורחת במכון כץ באוניברסיטת פנסילבניה. פרסמה חמישה ספרים, ביניהם היהודיה שלהם: מותר ואסור בעדויות על השואה (הוצאת מכון מופ״ת והאוניברסיטה העברית) ו-מי מפחד מקריסטבל? סיפורה של קבוצת קריאה (הוצאת גמא והקיבוץ המאוחד). ספרה קולרידג׳ והעברית עומד לראות אור בהוצאת אוניברסיטת אינדיאנה.