מסע האב אל הממשי - אבנר פיינגלרנט

מה קורה כאשר פותחים את הכספת ומגלים כי האמת מורכבת ועולה על כל דמיון?

בספרו סודות מהכספת אל״מ (בדימ') יואב בן דוד לוקח אותנו אל מסע אמיתי לליבת הסוד של ביטחון ישראל.

סודות מהכספת זורה אור על מה שבדרך כלל נותר בצל, ומאפשר מבט ראשון ומרתק איך הדברים נראים מבפנים.

ספר זה, שנכתב לראשונה מפי "שומר החותם", מאפשר הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של אחד התפקידים החשאיים, המורכבים והמרתקים בצה"ל. הוא מספר את סיפורם של אנשים שמילאו שליחות בשקט, בענווה ובנאמנות מוחלטת. שליחות שרוב פירותיה אינם נראים לעין, אך הם מהותיים לביטחון המדינה.

בברכה,

רב-אלוף שאול מופז

מאחורי מסך הצנזורה הסתתרו לא רק סודות ‑ אלא גם החלטות שעיצבו בפועל את ביטחון המדינה.

בספר זה נפרסים סיפורים, דילמות ורגעי הכרעה מעולם שבדרך כלל נותר מחוץ לשיח הציבורי.

לא חשיפות לשמן, אלא הקשר, אחריות והבנת המשמעויות האמיתיות שמאחורי כל החלטה.

זהו מבט מבפנים על תהליכים חשאיים, על גבולות שאסור לחצות, ועל המחיר ‑ האישי והמערכתי ‑ של שמירת סוד במדינה החיה במתח מתמיד.

כאן מתחיל מה שבדרך כלל לא נכתב.

ספרו של פרופ' דוד אוחנה, המנדרינים של ירושלים, הוא מחווה למוריו בקמפוס גבעת רם בשנות ה־70, לציון שנת המאה להיווסדה של האוניברסיטה העברית. הספר משרטט את תרומתם המחקרית ואת דיוקנם האינטלקטואלי של ענקי רוח, החל מההיסטוריונים גרשם שלום, יעקב טלמון, יהושע אריאלי ויהושע פראוור, המשך בפילוסופים ישעיהו ליבוביץ, מנחם ברינקר, ירמיהו יובל ופול מנדס־פלור ועד לחוקרי מדע המדינה כזאב שטרנהל ושלמה אבינרי, וכן מורים נוספים וחשובים. 

"דור גבעת רם" היה דור של מרצים במדעי הרוח והחברה, שרבים מהם ראו בהוראתם ובמחקרם ייעוד מוסרי ופוליטי. הנאורות הייתה עבורם לא רק ציון של עידן או אסכולה, אלא דרך חיים, אידאה חינוכית והשקפת עולם. כהיסטוריון של רעיונות המעמיק במחקריו וכאינטלקטואל רחב יריעה, שקשת עיוניו הבין־תחומיים באה לביטוי במפעל חיים הגותי ויצירתי שלם, פרופ' אוחנה מציע לקוראיו מערכת מושגית חדשה בעלת מעוף ורבת־חשיבות. 

ההיסטוריון פרופ' אוחנה למד ולימד באוניברסיטה העברית, הוא פרופסור מן המניין (אמריטוס) באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, ועמית בכיר באוניברסיטת קיימברידג'. חיבר וערך יותר משישים ספרים העוסקים בהיסטוריה אינטלקטואלית ותרבותית של אירופה המודרנית, התרבות הים התיכונית, תולדות הציונות ולימודי מדינת ישראל. לאחרונה ראתה אור הסדרה בת חמשת הפרקים שחיבר דרכי המודרניות (מוסד ביאליק).

במאה ה־20 – עידן פריחתה של התחבורה הציבורית – קמו חברות ספנות, נמתחו עוד ועוד מסילות רכבת ונכבשו דרכים חדשות. אלה אפשרו לרבּים לנוע בין ערים, מחוזות וארצות במחיר שווה לכל נפש ובקלות גדולה מתמיד וזימנו מפגשים בין חברות ומעמדות שונים. כיצד השפיע הדבר על יהודים ברחבי העולם ובישראל?

אסופת מאמרים זו ממלאה את החסר בחקר הניעוּת והשפעותיה על המרחב היהודי. היא בוחנת את השלכות התחבורה הציבורית על חייהן הפנימיים של קהילות היהודים הפזורות במקומות שונים, ועל קבוצות מסוימות בקִרבָּן; מתמקדת בחוויות הייחודיות של יהודים בהשתמשם בתחבורה ציבורית בימי שגרה ובמסעות ההגירה לאמריקה או לישראל; בוחנת את ייצוגיה התרבותיים של התופעה ומבררת את השפעותיה על היחסים בין קהילות של יהודים ברחבי העולם.

התחבורה הציבורית במאה ה־20 זימנה יחדיו קבוצות הגמוניה וקבוצות שוליים בחברה, והיה בכוחה להגדיר מחדש את מערכות היחסים ביניהן. היא בנתה יחסים וגשרים בין קהילות יהודים שונות ולעתים הדגישה מאפייני תרבות נבדלים. לתחבורה הציבורית היו גם היבטים לאומיים. להקמת מערכת תחבורה ציבורית יהודית עצמאית בארץ ישראל המנדטורית ובמדינת ישראל היו מניעים לאומיים, וכמו כל מערכת לאומית, גם לה יש מאפייני זהות ומקום.

כך, בין תחנותיו של ספר זה נחשפת היסטוריה רב־קולית ומרובדת של התחבורה הציבורית כמרחב חברתי, תרבותי ורגשי חשוב, אך שקוף לעינינו, בחוויותיהם של יהודים בעת החדשה. היה זה מרחב של תנועה, מפגש, ניידות והדרה, ששיקף את תהפוכות הזמן, וההתמקדות בו מאפשרת התבוננות אחרת בהיסטוריה היהודית.