"תמרה היתה אהבת נעורי ובת זוגי הראשונה. היום היא גיסתי.
זמן לא רב אחרי שנישאה לאפרים התחתנתי עם רננה, אחותה, ומאז, כבר עשרים שנה, אני אורח קבוע בבית שלהם".
כך נפתח 'תמרה', הרומאן החדש של יוסף בר-יוסף, ובמרכזו סיפור חייהן של שתי המשפחות, החל ממשפטו ומאסרו באמצע שנות ה-50 של מוסיק, קצין המשטרה הבכיר, אביהן הנערץ והאהוב של תמרה ושל רננה, ועד לחגיגת ליל העצמאות של שנת 1975, כאשר מצטרף אליהם האלוף הידוע במילואים, שיודע את האמת ה"אמיתית" שמאחורי ההפתעה של מלחמת יום הכיפורים, וסוחף אחריו את תמרה אל עומק הבאר הנטושה.
בדומה לשני הרומאנים הקודמים של בר-יוסף, 'לא בבית הזה' (הספריה החדשה, 2007) ו'למי אכפת מחלומות' (זמורה-ביתן, 2009), שהתקבלו בהתלהבות, גם 'תמרה' עוסק ביחסי הורים וילדיהם, בעניינים של חרפה וכבוד ואהבה, וגם במוזיקה, הרבה מוזיקה.
אבל הפעם מדובר ברומאן חברתי אקטואלי יותר.
הוא נוגע בכמה מן העצבים הנסתרים בהווייתה של הנפש הישראלית, ואפשר לומר של הישראליוּת בכלל, ובעיקר בגילויים של התשוקה ו/או היוהרה לגעת בנשגב, שנדמה שכל גיבורי הרומאן מבורכים בה או נגועים בה, והיא נגלית לנו לעתים כשהיא בוראת יופי וגדולה ולעתים כשהיא הרסנית.
איכויותיו הספרותיות של הרומאן, וטווח ועומק הנושאים שהוא עוסק בהם, מעמידים את מחברו בשורה הראשונה של הסופרים הישראלים.
הסיפורת של בר-יוסף פשוטה לכאורה, מספרת סיפור מתח פסיכולוגי-קיומי בשפת בני אדם ובטון דיבורי.
זוהי סיפורת דיאלוגית, "מכניסת אורחים" וידידותית לקורא.
אבל עם זאת היא גדושת סתירות, משופעת באפקטים קומיים, שנונה ואפילו נשכנית.
'תמרה' הוא הרומאן הבשל ביותר של יוסף בר-יוסף, חתן פרס ישראל ומחזאי מוערך בארץ ובעולם.
הוא מענג ומצחיק, מנסח שורת מצבי יסוד בחיינו כאן ועכשיו, אבל גם מציב מול פנינו, כשאנחנו לא מוכנים, מראה מלוטשת.
הרומאן ראה אור בשיתוף הוצאת כנרת זמורה-ביתן, בעריכת יגאל שוורץ.