הסיפור של היהודים חלק ראשון - סיימון שאמה

גם אם לפעמים אנחנו מרגישים חסרי כוח, האמת היא שיש לנו יותר כוח מכפי שאנחנו נוטים להאמין.

לעתים קרובות אנו מניחים שהכוח מגיע לאלה בעלי הקול הרם ביותר או הנוכחות הסמכותית ביותר, אבל רוב מה שלימדו אותנו על כוח – איך הוא נראה, איך הוא פועל, ולמי הוא שייך – פשוט לא נכון.

לשחק בכוח, המבוסס על 20 שנות מחקר מדעי, מציע פרספקטיבה חדשנית ועמוקה על כוח ככלי נגיש ודינמי שאפשר ללמוד אותו ולגייס אותו לטובתנו. כוח אינו מוגבל לדרגים הגבוהים או לבעלי התארים. הוא מתקיים בכל מערכת יחסים, בכל אינטראקציה. הוא אינו רק עניין של היררכיה – אלא תוצאה של הצורך שלנו באחרים, של אמון והשפעה הדדית. ובפשטות, כוח הוא היכולת לשלוט במה שיקרה לאחרים כי הם זקוקים לנו למשהו. הוא נובע מן ההקשר, לא מאישיות.

דברה גרונפלד, הפרופסורית לפסיכולוגיה, מראה מדוע דווקא ההבנה שהכוח הוא משחק תפקידים יכולה להפוך אותנו לאנשים בעלי עוצמה אמיתית. היא מציעה להפסיק לחשוש מהבמה, ללמוד מתי לעלות אליה בביטחון (הבלטת הכוח) ומתי דווקא נכון לפנות מקום, להקשיב, ולפעול בעדינות (הצנעת הכוח).

לשחק בכוח מעניק כלים מעשיים להתמודדות עם כוח – בעבודה, בבית או מול עצמנו – ומלמד איך להשתמש בו כדי להגן על עצמנו ולהגיע להישגים, לגייס בעלי ברית, להתמודד עם בריונים ולגלם את הדמות הנכונה בכל סיטואציה. הוא מדבר אל מי שרוצה להשפיע, ומעוניין לעשות זאת בצורה אותנטית ואפקטיבית. כי כוח הוא לא תכונה אישית – הוא תפקיד שאנחנו מגלמים בסיפור של מישהו אחר.

דברה גרונפלד היא פסיכולוגית חברתית ופרופסורית בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת סטנפורד. עבודתה המחקרית התפרסמה בכתבי עת מדעיים, ב־The Wall Street Journal, ב־The New Yorker, ב־O: The Oprah Magazine וב־The Washington Post.

"ספר חכם ומתאים לזמננו על שימוש בכוח בחיי היום־יום – וחשוב לא פחות, על איך לא להשתמש בו". – דניאל גילברט, פסיכולוג באוניברסיטת הרווארד ומחבר להיתקל באושר (בעברית בהוצאת מטר)

החיים של מולי רודן וינטר לא רעים בכלל – יש לה בן זוג אהוב ואוהב, שני ילדים מקסימים, ועבודה טובה ומספקת. אבל עמוק בפנים היא מרגישה שמשהו חסר.

ערב אחד, אחרי יום מתיש במיוחד של אִמהוּת ועומס אינסופי, היא יוצאת מהבית לסיבוב קצר שמוליד מפגש מקרי – ונקלעת להרפתקה שתשנה את חייה. המחשבות והתחושות שהביא עמו המפגש מובילות אותה את ובן זוגה לבדוק מה יש מעבר לגבולות המוכר, ולפתוח את נישואיהם.

כך מתחיל מסע סוער של גילויים מפתיעים ומלהיבים, אבל גם לא מעט רגעים של כאב, בלבול וספקות. האם אפשר לשמור על יציבות המשפחה גם כשבוחרים לחיות חיים מלאי תשוקה? מה הביא את מולי לחפש את העוד, והאם יש בכלל סוף לכמיהה אליו? 

בתיעוד חושפני ונועז שאי אפשר להניח מהיד, רודן וינטר מספרת את סיפורה האמיתי, ודרכו בוחנת דקויות של תשוקה, אשמה, קנאה, נאמנות וחופש — ובעיקר את האומץ לחיות אחרת.

עוד, ספרה הראשון של רודן וינטר, הוא אירוע ספרותי פורץ דרך, שקורא תיגר על אחת המוסכמות החברתיות הגדולות של חיינו: המונוגמיה. הוא עורר סנסציה עם צאתו וזינק אל צמרת רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס.

הספר עוסק בזיקה שבין האישה לכישוף, ובאופן שבו הספרות הרבנית ובעקבותיה הספרות הפולקלורית היהודית התייחסו אל האישה ואל אותה זיקה. הדעת נותנת לפי מקורות אלה שנשים לוקות בנחיתות מולדת, וחזקה על נשים מסוימות שתעשינה פעולות הנתפסות ככישוף כמנגנון של פיצוי על תדמית ודיכוי. מן הכתבים עולה שבאופן אינטואיטיבי האישה מבצעת פעולות מסוימות מפני שבטבעה היא שואפת לנקום, להרע, לבטא את עצמיותה ולהעצים את כוחה לנוכח העולם הגברי.

בספר אנו מבקשים להתמקד בזיקה המגית של האישה ביצירה הרוחנית היהודית בעיקר בימי הביניים, אולם אנו מתפרסים גם למקורות בעת העתיקה ולהשפעות בימי הביניים ובראשית העת החדשה. החיבור עוסק בכישוף נשי ביצירה היהודית שנכתבה כולה בידי גברים, ונקבעה והופצה באופן חד-צדדי על ידי גברים בלבד. הספר סוקר את אופן הצגת הנשים ועולמן בראייה מאחדת על האמונות והדעות של חכמים בימי הביניים על הכישוף, תוך התמקדות במתח שבין המיסטי-מגי ובין הרציונלי-מדעי, וכפי שהם באים לידי ביטוי בחשיבה ההגותית-הפילוסופית והספרותית. החיבור מציע קריאה פרשנית שונה שעיקרה דפוסים אחדים להבנת המגיה ה"נשית" כביטוי לאחר, של אותו גורם שהוגבלה בפניו האפשרות לבטא את עצמו ולהשמיע את קולו בצורה בלתי אמצעית.