למה פחדה המספרת שיגדל לה עץ מהבטן, מדוע לא רצתה ללבוש את השמלה הכחולה שתפרו לה, ומה הרגישה כשאביה שמט מידו את ידה ונפל על הארץ חסר הכרה?
בכאן היה הבית מביאה המספרת יונה טפר סיפור יחיד בסוגו, על ילדותה בקיבוץ קטן בגליל העליון. הימים הם ימי טרום המדינה והשנים שלאחר הכרזת המדינה, כשאנשי הקיבוץ היו חדורי הזדהות עם המעשה הציוני וההתיישבותי. בפרקי הספר היא מתארת את פני היישוב ורוח התקופה, כפי שנקלטו בעיני ילדה רגישה וסקרנית, המתבגרת בסביבה המקדשת את ערכי השיתוף הסוציאליסטי — שהקרינו על האווירה, ועל הוויית החיים הקיבוצית אז. הספר מציע נקודת מבט אישית על דפוסי החינוך הקיבוצי בשנים ההן, ומציג דיאלקטיקה מורכבת של חברת ה'אנחנו' הקולקטיבית, האמורה להכיל בה בעת את שאיפתו־מאבקו של היחיד לפיתוח אישיותו הייחודית והעצמאית.
כתיבתה של יונה טפר עשירה ומענגת, מצטיינת בדקּות הבחנה של סופרת מנוסה, המסתכלת ממרחק־שנים אל ימי ילדותה. היא מפליאה לשחזר באורח פרטני ומעורר השתאות חוויות, אירועים, דמויות, מערכות יחסים וסיפורי הווי, שהייתה עדה להם במישרין או בעקיפין. צירופם אלה אל אלה מעניקים לספר מימד אוטוביוגרפי מסקרן ומרתק, מלא בצבעים, בניחוחות ובאווירה של הימים ההם.