שתי הדמויות הראשיות, ד"ר ברקל ובנו מיכאל, מגלמים שני עולמות על חורבות התרבות שלאחר מלחמת העולם השניה;
העולם "הקלאסי" בדימדומי השקיעה שלו, על אמונתו בכוחן של התבונה והדעת וסולם ערכיו הליברליים;
והעולם הטכנולוגי הצעיר, הנמרץ, המעשי, הבלתי-רומנטי, שכבר אין בינו לבין הישן אלא קשר ביולוגי בלבד.
בצבעים חריפים, בתמציתיות של דיאלוג ותיאור, באיפיון קולע,
מעלה דן צלקה בספר-ביכורים בשל זה, את שני העולמות, כשני מישורים ציוריים,
זה על רקע זה, ושניהם מתעלים לדרגה של סמליות, שכרוכים בה גורל תרבות אנושית ויהודית כאחד.