דנה צימרמן אינה חסה על גיבוריה. הם נאלצים להתמודד עם אונס, רצח, תאונות קטלניות, טירוף והתעוורות, לנווט - לא תמיד בהצלחה - בין זהויות מיניות מתפוררות ולחוש בטעמם של כשלונות צורבים. כשהם ממריאים הם ממריאים, גבוה וחזק, אבל כשהם נוחתים הם מתרסקים כמעט לגמרי, ונאלצים לקום ולפלס לעצמם דרך חדשה בעולם. אלה חומרים טעונים מאוד אך מה שמפליא יותר מכל היא המטאמורפוזה שהופכת אותם למלאכת מחשבת ספרותית מרגשת כל כך. ללא זיקוקי די - נור או גימיקים לשוניים, אך בעזרת שליטה יוצאת דופן באמנות הסיפור, מצליחה צימרמן לסחוף את הקוראים שוב ושוב אל תוך מערבולת רגשית מסחררת - בלי לוותר על מורכבות, חריפות, הכרות רחבה עם העולם והבנה עמוקה של בני אדם. ומעבר לזה - החומרים עצמם, שנוגעים תמיד לכאב, לאימה ואפילו לאלימות שאורבים לנו במערכות היחסים המשמעותיות וההדוקות ביותר שלנו, ובסיפוריה של צימרמן הם לא רק אורבים אלא גם מקפידים לתקוף, ועושים זאת ברגע הכי פחות נוח - כלומר הכי מדויק ונכון.