"גם היום הוא הערבי שלי, קרוב ואינטימי כמו סיגריה בפה, ואני היהודיה שלו. אבל איננו נפגשים עוד. שלושה קיצים חלפו מאז קרו הדברים, וגם עכשיו הקיץ, אלא שאז התחיל הקיץ ועכשיו הוא נגמר". זהו סיומו של סיפור אהבה טראגי-פיוטי בין צעירה יהודיה וצעיר ערבי בישראל של אינתיפאדה, המגיעים אל סף התאבדות פיזית, ומסיימים את הקשר ביניהם בכמו-התאבדות נפשית. מעין רומיאו ויוליה מודרניים שנסיבות לאומיות-חברתיות קוטעות באכזריות את אהבתם העמוקה. "לא רצינו להיכנע... ובכל זאת נכנענו. לא רצינו לשקוע ובכל זאת שקענו... אינני יכולה לסלוח להם, לאף יהודי ולאף ערבי שחי פה עכשיו או שחי פה פעם, על חלקם במציאות הזאת" - טורקת הגיבורה המיואשת בסוף סיפורה, ומעמידה אותנו בפני הדילמה הבינאישית החמורה לפניה ניצבה, דווקא בימים אלה, בהם תקוות השלום החדשה עשוייה לשנות לחלוטין את פני התמונה הרגשית הקשה הנשקפת מבעד לדפי הרומן המרתק.