מחקרים במקרא ובמגילות - ברין גרשון

פרידה וגירושים הם מהאירועים המטלטלים בחיי אדם, צומת גורלי המשפיע על ההורה, על הילדים ועל המערכת המשפחתית כולה. האם אפשר למצוא צמיחה בתוך השבר?

הספר מעבר לשבר מתמקד בליבת החוויה האנושית של ההורה מתוך מבט מעמיק על התהליכים הרגשיים וההוריים המתרחשים במהלך פרידה, גירושים והשנים שאחריהם. הספר, שנכתב על ידי כשלושים מטובי המומחים בנושא מתחומי הפסיכולוגיה, העבודה הסוציאלית, הטיפול באמצעות אמנויות והמחקר, משלב ידע תיאורטי, קליני ומחקרי עדכני. הוא נע בין התבוננות מעמיקה במשבר ובשינוי לבין מבט מעצים ומלא תקווה על האפשרויות לצמיחה ולהתפתחות חיובית.

מעבר לשבר הוא ספר ראשוני ופורץ דרך בישראל המציע התייחסות מקצועית מקיפה, עדכנית ומגוונת לעולמם של משפחות בתהליכי פרידה וגירושים. מעבר להתמקדות המסורתית בילדים, הספר מתמקד בעולמם הרגשי של המתגרשים; הוא מציע נקודת מבט להבנה וריפוי לכל מי שפוגש, מלווה או חווה תהליכים אלו באופן אישי. הספר מפגיש בין אנשי טיפול וחוקרים מהשדה ומהאקדמיה, ופורש קשת רחבה של נקודות מבט על מצבי פרידה וגירושים: החל מהחוויה הפנימית הרגשית והמורכבת של ההורה, דרך אתגרים משפחתיים וקליניים יומיומיים, ועד לסוגיות מערכתיות ומשפטיות המשפיעות על חיי ההורים וילדיהם. מאמרי הספר משלבים ניסיון טיפולי רב-שנים עם תובנות מחקריות עדכניות, מודלים להתערבות וכלים יישומיים לעבודה עם משפחות. כל אלה מפגישים את הקורא עם המורכבות הרגשית של גירושים, בניסיון להבין כיצד ניתן לסייע בתהליכים אשר בהם הוא זקוק לליווי מקצועי אמפתי, מדויק ומבוסס.

"כל איש מקצוע הנוגע בתחום של פרידה וגירושים יתעשר באופן משמעותי מעיון בספר זה".

פרופ' אסתר כהן

"ספר זה מהווה התבוננות ייחודית וראשונה מסוגה… הוא מהווה אבן דרך בסלילת הנתיב לסינרגיה הכה נחוצה שבין המשפט לטיפול".

השופט אסף זגורי

על העורכים: ד"ר דרור אורן הוא פסיכולוג בכיר (מדריך קליני וחינוכי), מומחה לטיפול בהורים ובהורות, מייסד ומנכ"ל שותף בעמותת אמפטיה. קלינאי, מרצה ומדריך. מבין פרסומיו: "הורות יחידנית" ו"הורות במחשבה שנייה".

הילה קלעי נובוטני היא פסיכולוגית חינוכית מומחית, מרצה ומטפלת. ממייסדות עמותת אמפטיה ומנהלת שפ"ח. מחברת הספרים "דברים שלמדתי מאבא" ו"חלקי עצמי".

בספרו ישראל לבדה שוזר ברנאר־אנרי לוי חמישים שנות היכרות מעמיקה עם ישראל, וחושף תמונת עומק של תגובות העולם לטבח השבעה באוקטובר: הגלים החדשים והמרים של השנאה העתיקה ביותר – האנטישמיות, הסיבה שבגללה ישראל נושאת לבדה את המלחמה על קיומה; וחושף מה המשמעות האמיתית של המערכה הזו עבור ישראל –  ועבור העולם כולו.

ישראל לבדה היא מסה אישית, נוקבת ומטלטלת על בדידותה של ישראל ועל טראומת שבעה באוקטובר — החל מעדותו בגוף ראשון של לוי מייד לאחר הטבח. ב־8 באוקטובר 2024 עלה לוי על טיסה לישראל כדי לשאת עדות לטבח ולפלישה חסרי התקדים של חמאס. משם הוא מרחיב את עדשתו ומשלב בתוכה חמישה עשורים של כתיבה, עשייה ופגישות עם כל מנהיגי ישראל, ממנחם בגין ועד שמעון פרס, מיצחק שמיר ויצחק רבין ועד אריאל שרון – ומעל הכול, מחויבות ארוכת שנים לאמת, לצדק ולציונות.

מנקודת מבטו הייחודית כפילוסוף וכאינטלקטואל מוביל, מנתח לוי את "הרוע המוחלט" שנחשף בשבעה באוקטובר, ומספר כיצד איראן, רוסיה, סין, טורקיה וארגונים אסלאמיסטיים קיצוניים זיהו הזדמנות – וניצלו אותה. הספר עוקב אחר הדרך שבה אירוע היסטורי מורכב זה הפך בתוך שבועות ל"פרט שולי" בתודעה העולמית, בעיצומו של גל אנטישמי עולמי העוטה מסכה של אנטי־ציונות. אחת לאחת מפרק לוי את הטענות הקוראות ל"הפסקת אש עכשיו" ללא שחרור החטופים, ואת קריאות ה"פרספקטיבה הרחבה" שמבקשות לטשטש את המציאות. זהו כתב הגנה מרגש על נשמתה של הציונות ועל ניצוץ הקיום הישראלי – והכרזה ברורה: המלחמה הזו היא מלחמה קיומית, לא רק לישראל אלא לעולם המערבי כולו. ולמרות דחיפותה – ישראל ניצבת בה לבדה.

ברנאר־אנרי לוי הוא פילוסוף, קולנוען וסופר, מחברם של למעלה מ־45 ספרים, ביניהם גאונות היהדות, ורטיגו אמריקאי, ברבריות עם פני אדם, מי רצח את דניאל פרל? והאימפריה וחמשת המלכים. הוא יצר שמונה סרטים תיעודיים על המלחמות בבוסניה, בלוב; בכורדיסטן העיראקית, שהייתה נתונה במצור של דאעש; וכן באפגניסטן, סומליה, בנגלדש, ניגריה ואוקראינה. פועלו של לוי כהוגה, כסופר וכקולנוען שזור בפעילות הומניטרית. מזה חמישים שנה הוא מסקר את “המלחמות הנשכחות” של העולם ומקדיש להן ספרים רבים, סרטים ומאמרים.

ואולי המשטרה צועדת אל סופה דן בבעייתיות שבה שקועה משטרת ישראל  – זאת בהשפעת ההיסטוריה שלה, נוסף על גורמים כמו המתח בין שיטור לדמוקרטיה, התרבות הארגונית, האלימות שהיא מרבה לנקוט בה והתנהלות השר הנוכחי, איתמר בן גביר, בצד ההתעלמות היחסית מתופעות כמו פשיעה במגזר הערבי וכנגד נוצרים. על רקע זה עולה השאלה אם המשטרה כפי שהיא היום הגיעה לסוף דרכה ויש מקום להקמת מוסד חדש לשמירה על הסדר ומניעת עבריינות. הספר מסתיים בהצעות לשינויים אפשריים בשיטור בישראל.

ד"ר אראלה שדמי שירתה כקצינה במטה הארצי של המשטרה עד פרישתה בדרגת סגן-ניצב. ניסיונה במשטרה, יחסיה הקרובים עם מפכ"לים וקצינים בכירים אחרים, לימודי משטרה בארצות הברית וזכייתה במלגת פולברייט – שהודות לה העמיקה את ההיכרות הקרובה עם נושא השיטור –הובילו אותה למחקר ולכתיבה בנושא ולהובלת לימודי משטרה בארץ כדיסיפלינה מדעית העומדת בפני עצמה.

ד"ר שדמי התמחתה גם בתחום לימודי נשים ופרסמה ספרים ומאמרים בנושא. כמו כן היא פעילה פמיניסטית לשינוי חברתי ופעילת שלום שהובילה כמה יוזמות, ביניהן מרכז "קול האישה" בירושלים, תנועת "האם החמישית", כנס קישורים בין סביבה, פמיניזם וצדק חברתי, ופעילות כאשכנזייה בארגון הפמיניסטי-מזרחי "אחותי".

בין פרסומיה: תולדות משטרת ישראל (שני ספרים), ארץ מאובטחת, לחשוב אישה, דרך אם, ומורשת האימהות: הדרך לעולם אחר – מעבר לפטריארכיה, קפיטליזם ועליונות המערב.

גנבו לי את המדינה. מי גנב למי? מי היו הבעלים של המדינה? מי הקים אותה ולמי יש עליה זכויות? למה הטענות הללו נשמעות כיום, ומי משמיע אותן? מאז המהפך הפוליטי ב-1977 השאלות הנוקבות הללו רק הולכות ומתחדדות.

בליל 4 בנובמבר 1995, לאחר רצח ראש הממשלה, יצחק רבין, זעק מנכ"ל משרדו, שמעון שבס: "הלכה לי המדינה". כמעט 30 שנה אחרי, עם התגשמות הסיוט שלנו, אזרחי ישראל, הקריאה הזאת הופכת לכתובת מהדהדת על הקיר: אנחנו צעד אחד לפני התהום.

שבס, ממקימי ההתיישבות ברמת הגולן, שלחם במלחמת יום הכיפורים ואיבד בה אין-ספור חברים, שהיה ליד ימינו של רבין המנוח, בוחן בספרו החדש את הדרך שעברנו ממדינה משגשגת, מצליחה ומלוכדת, לאוסף של פלנגות מסוכסכות במדינה שמשאביה נגזלים לצורך מטרה אחת ויחידה: ההישארות והאחיזה בשלטון.

כמי שעמד בכל צומתי קבלת ההחלטות והכיר מקרוב את מנהיגי המדינה, שבס מזהה את שורשי הבעיה וגם מספק פתרונות אפשריים למה שיכול, אולי, לשוב ולחבר בין זרמים פוליטיים שונים ולהציל אותנו מקצו של החזון הציוני.