מתי אוכלים מרק במזלג? איך אופים עם חצי ביצה? מה משותף לפוך ולקניידלעך? למה פיתה זה לא לחם?
איך תנור אחד גם מבשל וגם מחמם? למה אילנה דיין חושבת שהמצור נגמר? מה לא נחוץ באוכל ובסקס? מה רק אורנה בנאי יכולה?
את כל התשובות לשאלות האלה, ולעוד רבות אחרות, תמצאו בספר הזה, מפי אמה של המחברת בת ה־100 שתניח את כל האמת שלה, נסיונה הרב וסיפורי חייה על הצלחת שלכם. שני כוחות פועלים בספר הזה, הנמשך מהזמנים ההם לימי הפייסבוק שלנו: אוכל ואימהות
האימהות שהוסוותה למיפעל הזנה וביטלה כל מהות אחרת מכורח ומקושי, והאוכל שנוסף על היותו מזון מבושל, עולה כאן כזיכרון־בית, כחווית הילדות, כרגעים חד פעמיים של חיבור ופרידה.
בספר מתכונים רבים, אבל המתכון הכי חשוב הוא המתכון להישרדות, לעקשנות, ולאמונה, המכיל מרכיבים כמו אינטואציה, חיוניות, חושים חדים וגם סקפטיות, ולהט לשמר, למחזר ולרפא.
באופן הכנתו היא תייעץ שחשוב יותר מה לא לעשות, יותר מאשר מה כן לעשות. בכתיבה מרגשת אמיצה וחושפנית, במבט קומי וגם קצת טרגי (מלבד המתכונים שהם על טהרת הקולינריות המדויקת) תשתף אתכם עמליה ארגמן ברנע בסוד אריכות ימיה של אמה, שחייתה לספר את קורותיה, על רקע מאורעות היסטוריים מאז ימי טרום המדינה.
מבעד לטקסטים העוסקים באוכל יהודי־פולני שצבעו נוטה לאפור, היא צובעת סאבטקסט בצבעי נפש עזים יחסי אם־בת, קרובות אך שונות איתם יוכלו להיזדהות בני הדור שלנו שזכו להורים מדור הנפילים שכבר נעלם מחיינו.
זהו ספר מתנה בעיקר לעצמכם, להתמזג בו גם עם האוכל גם עם הנשמה, וגם לכל מי שאתם אוהבים שיגידו לכם, יש להניח: תודה, אבל לא הייתם צריכים.