ה"מספר" של הרומאן של בני ברבש הוא ילד אחוז דיבוק של תיעוד, הגדל בתל אביב של שנות השמונים, מצוייד בטייפ, שאליו הוא "מחובר כמו לאינפוזיה", ובו הוא מקליט בלי הרף.
הפקעת האסוציאטיבית של האירועים, שהילד מספר אותם באיזשהו זמן לא מוגדר, מתבססת בחלקה הגדול על התיעודים המוקלטים, הכוללים גם דברים רבים שאינו מבין, או שלא הבינם בזמנו.
מצד אחד הרומאן הזה הוא סיפורה הרב קולי של משפחה מסועפת, ששורשיה באירופה ובדרום אמריקה. וקרוב יותר אל הילד עצמו - לפנינו סיפור המשברים החריפים והתכופים, המטלטלים את היחסים בין אביו לאמו,