שור קרבות שמסרב להיכנס לזירה; גיבור שקולו של דרווין מדבר אליו מחפש לו גורל; בחורים הלומי קרב פותחים סלון יופי ; עובד זר שמסתתר באנטרסול, צופה בעד לקדח בקיר לעבר חוליית שוטרים שבאה ללכוד אותו.
הבדידות ובת זוגה האלימות חוברות פה להמציא קול חדש, הנע בין סוריאליזם לריאליזם ובין הנטורליסטי לדמיוני. אלוני חושף בסיפוריו את מבוכת האישי בנקודת השיברון בה היחיד נזרק אל גורלו, מחפש נקודת משען.
מבטה של הגארודה, הציפור המיתולוגית, שמופיעה בסיפור "עכביש באנטרסול", הוא המבט הנועז שאלוני מאמץ בכל הסיפורים, וכך מעניק לספר כולו הגבהה ארכיטיפית.
"וקולו של המחבר אמין עלינו הואיל והוא שותף במידה רבה לעלילות, כפי שכתב ואן אייק בציורו המפורסם נישואי הזוג ארנולפיני: "אני הייתי שם"."