אני הולך למות, חשב אלכס. וזה אסון שאיש מלבדי אינו יודע לשער את היקפו. אלכס סובל ממחלה סופנית, ומחליט לסיים את חייו. המוות המתקרב מבדיל אותו בידיעה שקטה מסובביו, החיים כאילו אינם יודעים שיום אחד ימותו. המוות מצווה בדידות ושתיקה, אבל החיים אינם מכבדים את הצו הזה: אהוביו של אלכס משיקים לימיו האחרונים בתערובת של כאב ומבוכה, ודרכו אל המטוס לשווייץ מתפתלת בשביליהם של חיים שיימשכו אחריו. אוהביו אינם יכולים להפר את בדידותו, אבל הם נוגעים בגבולותיה ומשהו בעולמם נרעד. סיפורי חייו נשזרים בחיי אחרים: חברים, אהובות, עוברי אורח ובעלי חיים מזדמנים אחרים.
בינתיים סובבים הלוויינים בשמיים. על הקרקע שוקדים פיזיקאים על ניסוי שאפתני, שתוצאותיו יטרפו את כל הסיפורים. ובתווך נקווים החיים טיפה אחר טיפה.
כך, בין המלמול הרוחש בירכתי התודעה לבין תנועת הכוכבים במסילתם, מגולל אסף שור סיפור מלא יופי ושמחה שקטה.