מחברת, שנמצאה זרוקה במחסן ישן, חושפת בפני רחלי סיפור עלום בתולדות ירושלים, בעת השלטון התורכי בארץ. זהו סיפור על משפחה יוונית, שנכתב באהבה רבה על ידי אחות בבית החולים, שאותו ניהל ד״ר פוטיוס אפקלידס, אבי המשפחה.
״הרופא התבונן בקמילה, בפריחה שהתפשטה על פניה וצווארה, עיניו ננעצו בעיני התורכיז הבוהקות של הילדה. ״את יפה, יפה״... אמר וסימן לאמה לצאת אחריו מהחדר. הוא הסתכל בעיניה העייפות של האם ומשהו בצבען המיוחד, שלא ידע להגדיר, שבה את ליבו. הוא התאבן״...
אלכסנדר, בנו של הרופא, היה מאוהב באגי היהודייה היפהפייה מהמושבה היוונית. אך אמה, מגדה, התנגדה לקשר:
״את התחתנת עם גוי אימא. אימא שלך הרשתה לך! למה את לא מרשה לי?״ בכתה אגי. ״לא יהיה לי נכד גוי! זאת הייתה טעות שעשיתי בחיים, את יהודייה, יהודייה! הגוי ההוא היה אנטישמי, כל הגויים אנטישמים ושקרנים, טוב שאלוהים לקח אותו״...
הספר מגולל את קורותיה של המשפחה ועוסק בסודותיה, באהבות חוצות גבולות ובאכזבות, במגפות הקשות שפקדו את העיר וביחסים בין אנשים מדתות שונות.