לפני שיהיה מאוחר מדי, סוף סוף החליט נתן שחם לקיים את שהבטיח לפני שנים רבות ליגאל אלון: פרסום דיוקנואתיהם של אנשים ידועים וידועים פחות, ששיחקו, או משחקים עדיין, תפקיד מכריע בהיסטוריה של מדינת ישראל. זיכרונותיו טבולים בהרבה אהבה, אולם לא נעדר מהם שיפוטו הביקורתי של הסופר. הם מספקים פסיפס מאלף, גם אם אימרפסיוניסטי, של מה שנהוג היום לכנות בנוסטלוגיה "ארץ ישראל הישנה והטובה".
נתן שחם, איש קיבוץ בית אלפא, נולד בתל אביב בשנת 1925. בנעוריו היה חבר ב"מחנות העולים" וב"השומר הצעיר", ובמלחמת העצמאות שירת בפלמ"ח. שימש בשנות השבעים המאוחרות נספח לתרבות של ישראל בניו יורק. זכה ב"פרס ביאליק", ב"פרס הספר היהודי" בניו יורק, ב"פרס נוימן" מטעם אוניבריסטת בר אילן. בפרסים אחרים ובאהדת הקוראים בזכות ספרים ומחזות, כמו: דגן ועופרת, הם יגיעו מחר, אבן על פי הבאר, שיכון ותיקים, עצם אל עצמו, רביעיית רוזנדורף, ספר חתום, דור המדבר, לב תל-אביב, צלו של רוזנדורף ואחרים.