מרק רומנו היה תלמיד מבריק ושחקן טניס מחונן, ניכר בלבושו המסודר ובנימוסים בלא רבב. יום אחד עמד על המדרכה ברחוב אלנבי בתל אביב, ועל פניו חלפה תהלוכת הפועלים של 1 במאי. בשורה הראשונה זיהה את הצעירה שנשאה בגאון את הדגל האדום, וקודם שהספיק לחשוב על כך קרא בקול בשמה: “אירית!” כך החל הרומן המוזר בין הצעיר התרבותי, המשכיל, יליד אלכסנדריה, ובין הנערה שהפסיקה את לימודיה בכיתה ג’ – כשכבשו הנאצים את פולין – שרדה בכפרים ובמנזר בשעה שבני משפחתה נרצחו עד אחד, נקלטה בקיבוץ ונטשה אותו…
אירית ר’ קופר הרבתה לכתוב בספריה על פולין של אז (למחרת היום) ועל פולין של היום והמסעות אליה (נשיט סירות נייר). בספר זה היא מציבה עמוד זיכרון לאיש שחלק עמה עשרות משנות חייה, מרק רומנו.