כשבקיוסקים של תל אביב מכרו גזוז אדום ומתוק מתוך מכל זכוכית, כשבבתים בישלו בפתיליות ושתו תה דרך קוביית סוכר, כשעגבניות אכלו רק בקיץ ואבטיח קר היה מעדן, כשילדים הלכו בחולות הלוהטים שלושה קילומטר בשביל שיעור פסנתר, כשנסעו לדמשק במכונית כדי לשתות שם תמרהינדי, כשילד עם חצי גרוש בכיס היה ילד עשיר ומאושר, כשחשוב היה לדעת אנגלית כדי להסתדר עם פקידי המנדט, כשילדים אספו תמונות ספורטאים מתוך חפיסות סיגריות של דובק - כשכל זה קרה, ארץ ישראל היתה תמימה ויפה. שבתי טבת, מחבר ``חשופים בצריח`` והביוגרף של דוד בן גוריון, מחזיר אותנו לימים ההם, ימי הקסם של ילדותו בתל אביב של שנות השלושים והאבעים, וסוחף עימו את הקורא בסיפוריו האישיים השוקקים דמויות ססגוניות וחוויות מפתיעות. בני הדור ההוא יזהו בוודאי את עצמם, האחרים יחושו געגועים לתקופה שאותה לא זכו להכיר