"פוסט מורטם הוא פורטרט של הורי המחבר, לא אוטביוגרפיה. האני-המספר עצמו אינו מתועד בספר, אך הוא נוכח בו כמספר לא-אוביקטיבי, ושותף סביל לסיפורם של שני אנשים קשים שיצרו משהו חשוב ובו בזמן הרסו זה את זה בעקשנות. ייקה ורוסייה, ברלין ותל-אביב, מלידה עד מוות. זהו סיפור אכזרי - אבל לא מרושע. סיפור של שנאה ואהבה. נקודת המוצא של הספר - הידיעה על מות האם, המגיעה אל המספר היושב בצפון הרחוק, בסטוקהולם, והמחליט שלא לשוב ארצה להלוויה. במשך ימי השבעה יושב המחבר במלונו, בבדידות גמורה, ומנסה לשחזר את חיי הוריו, מראשית עד אחרית. הוא מציירם כמות שהוא מכיר אותם, כבן, תוך מילוי הפערים באמצעות ניחוש ואינטואיציה. שמונים שנה מתומצתות לרגעים נבחרים. ספר שיש בו חשיפה אישית, נאוטראליסטית, חסרת רחמים - ועם זאת גם משהו כללי, תל-אביבי וארצישראלי, אוהב, כפי שהוא מסתנן דרך הפריסה של חוצפת הזכרון המתעתע