את השורות הראשונות ביומן האישי שלו כתב יהונתן כהן, מפקד טנק ולוחם שריון בפלוגה ל´, גדוד 9, חטיבה 401, ביום שבו שוחרר מבית החולים, לאחר שנפצע קשה בקרב האחרון במלחמת לבנון השנייה. הקרב בו איבד שלושה מחבריו הטובים. מה שהחל כתהליך תרפויטי של עיבוד חוויות קשות מהמלחמה, הפך ליצירה שלמה, יוצאת דופן - שקשה להתעלם ממנה: יומן מלחמה אישי, כואב ואותנטי ממלחמת לבנון השניה.
לא הגעתי לליטאני הוא יומן מלחמה מרגש בו מתואר בדיוק מצמרר יום קרב אחד, היום האחרון של המלחמה, שהחל באופוריה והסתיים בשבר נוראי כשהלוחמים מגלים שהם חשופים בשטח ומטווחים על ידי טילי הנ"ט של החיזבאללה, המחוררים בזה אחר זה את הטנקים שלהם. הגיהינום של רנדוריה מפורט ביומנו של יהונתן - שעה אחר שעה, פצוע אחר פצוע, הרוג אחר הרוג.