משה האיש והדת המונותיאיסטית - זיגמונד פרויד

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוחות נסתרים, מופלאים ושמאניים. הם יכולים להתגלות ללא הכנה ובכל גיל, בצורה של חלומות אינטואיטיביים, דז’ה וו, חזיונות ספונטניים וחוויות חוץ-גופיות. רובנו מתעלמים מחוויות אלו - אולי מחשש להיחשב לא נורמליים - אך אימוץ המתנות הללו יכול לשחרר את הפוטנציאל השמאני החבוי בנו, ולהעניק לנו את הכוח לשנות את עצמנו ואת העולם שסביבנו.

יצחק בארי, בעבר קיבוצניק אתאיסט וספקן שהפך למרפא שמאני מוערך ברחבי העולם, מסביר באמצעות סיפוריו האישיים כיצד הובילה אותו שרשרת של אירועים מופלאים לסדנת השמאניזם הראשונה שלו עם מייקל הארנר, חוקר ומורה ידוע לשמאניזם. מה שהתחיל בסדנה המשיך במסע קסום לאקוודור עם ג'ון פרקינס לצורך עבודה עם מרפאים ילידים באמזונס, והסתיים בקבלה עצמית מפתיעה.

בארי משתף בחוויותיו בטקסי האיוואסקה באמזונס, בטקסי ריפוי בהרי האנדים, במסרים מעוזריו הרוחניים, בחלומות וחזיונות שניבאו אירועים עתידיים ובתצפיות הולוגרפיות של גלגולים קודמים וישויות רוחניות, שליליות וחיוביות כאחת. הוא מפרט את אופן הטיפול השמאני שלו, שעובר דרך מחלות רוחניות, רגשיות ופיזיות באמצעות קריאת נרות וראייה מרחוק. כמו כן, הוא מתאר כיצד סייע לאנשים לתקשר עם יקיריהם שנפטרו ומשתף סיפורים עוצמתיים של החזרת חלקי נשמה במהלך מסעות שמאניים לעולמות אחרים.

באמצעות סיפוריו האותנטיים חושף בארי שלמעשה בכולנו נטועים יסודות שמאניים, ועל ידי שיקום האינטואיציה הטבעית שלנו ופיתוח אמון בכוחות הפנימיים שלנו, כל אחד מאיתנו יכול להתחבר לאחדות של הטבע, שם נמצא כל הידע הדרוש לנו לריפוי וצמיחה.

יצחק בארי הוא מורה לשמאניזם בעל שם עולמי, מרצה מבוקש ומטפל במסורות הקצ'ואה של הרי האנדים ושבטי האמזונס בברזיל ואקוודור, שבהן הוסמך בעשורים האחרונים. מאז 1995 הוא מגשר בין תורתם של מוריו הילידים והמערביים לבין הידע המערבי המודרני, ומקדיש את עצמו לטיפוח דור חדש של מטפלים. יצחק בארי הוא מחזיק פרס "שגריר השלום" מאת הפדרציה לשלום עולמי, וכתביו השונים התפרסמו בפלטפורמות בינלאומיות בולטות, לרבות בניו יורק טיימס. הוא כתב שלושה ספרים נוספים שזכו לביקורות נלהבות מקוראים מכל רחבי העולם. ספרו זה הוא הראשון שרואה אור בעברית

כפי שאין ערך בתרופה שלא מרפאת את מחלות הגוף, כך, לדעת הפילוסוף היווני אפיקורוס, אין ערך בפילוסופיה שלא באה לרפא את נפש האדם. ספר זה מביא את פרשנותה המקורית של הפילוסופית מרתה נוסבאום (Nussbaum) לתורת אפיקורוס כפי שהיא נמסרת בפואמה האפית 'על טבע היקום' של המשורר הרומי לוקרטיוס. נוסבאום מתמקדת ביחס של אפיקורוס לתשוקות הארוטיות, לפחד מהמוות ולזעם ומצביעה על מקורותיהם והשפעתם על השגשוג האישי של בני אדם והלאה על התרבות והחברה כולה. הפילוסופיה של אפיקורוס – עקרונותיה ושיטותיה – מפתיעים ברלוונטיות שלהם לחיים המודרניים, במעשיותם הישירה ובעומק הפסיכולוגי אליו הם חותרים.

מרתה נוסבאום (ילידת 1947) היא פרופסור במחלקות לפילוסופיה ולמשפט באוניברסיטת שיקגו. עבודתה עוסקת בפילוסופיה יוונית ורומית עתיקה, פילוסופיה פוליטית, פמיניזם ואתיקה. כתביה מחברים בין רעיונות פילוסופיים לסוגיות אקטואליות. הגותה זיכתה אותה בפרסים רבים, בהם פרס קיוטו לאמנויות ופילוסופיה ופרס ברגרואן לפילוסופיה ותרבות.

ספרו החדש של ישראל המאירי, להפנות את הראש ולראות, עוסק בנושא שרק מעטים נוגעים בו: העיבוד הדרמתי. חלקו הראשון של הספר עוסק ביחסי מקור ועיבוד בדרמה הקלאסית והישראלית; תחילה, מבט על מעבדת העיבוד הדרמתי בטרגדיה היוונית ובזו של שייקספיר, ובהמשך הספר המאירי מקיים דיון ביחס לעיבוד הדרמתי בתיאטרון הישראלי: ממשה שמיר, נתן שחם, ויהושע סובול, ועד לחנוך לוין. עיון מיוחד מוקדש לעיבודיהם הדרמתיים של ניסים אלוני ויעקב שבתאי, ולנתן אלתרמן.

"בשפה חיה ובהירה ישראל המאירי מביא ראייה מחודשת ביחס למיתוסים המכוננים של התיאטרון, במיוחד התיאטרון הישראלי: המיקוד האובססיבי הוא בנושא העקדה, הקורבן וההקרבה, וכן, באופן רחב יותר, המשיכה אל המוות כמניע פסיכולוגי-רומנטי בתרבות ובאתוס הישראליים. הספר עוסק בעיבוד של ארבעה מיתוסים יסודיים: אדיפוס, אורפיאוס, דון ז'ואן, והעקידה/צליבה; בעקבות העיבודים המכוננים הללו עולות שאלות על מאבקו של האדם מול נשותיו, מול זכרו, מול תשוקת הכיבוש שלו, מול ייסורי מצפונו, מול האל, הבשורה והברית, המשכיות הדורות, הישארות הבן החי או קידוש נפילתו ומותו. בדרכו הייחודית ספר זה מאפשר לימוד והיכרות עם יצירות רבות, תוך שהוא מוקיר את היוצרים הגדולים ואת המתרגמים החשובים של התיאטרון הישראלי".

עילי ראונר

בחלקו השני של הספר מובאים שלושה עיבודים דרמתיים של המחבר עצמו: "יוליה", על פי סטרינדברג; "עוולה", על פי י. ח. ברנר, ו"סימביוזה", על פי רומן של ישראל המאירי.

"זו הצגה מעניינת ביותר […] מתחת לקליפה ההיסטורית מועלות כאן בעיות יסוד של המפעל הציוני, אשר להן משמעות אקטואלית ביותר".

בועז עברון – על "עוולה"

"המאירי שוטח רפרטואר של קשרים שמנהל הגיבור ושנעים בין טפילות ליחסי טורף-נטרף […] זו אלגוריה על התרבות המתגלה במיתרים הדקים ביותר באדם, על המבנה הכוחני של יחסי שולט-נשלט, עבד-אדון".

שמעון אדף – על "סימביוזה"

ישראל המאירי, פרופ' אמריטוס באוניברסיטת חיפה, פרסם שלושה-עשר ספרי פרוזה; מחזותיו הוצגו ב"הבימה", בתיאטרון חיפה, בפסטיבל עכו, בתיאטרון "הסטודיו" ובתיאטרון "הסימטה", ולאחרונה המחזה "צרוב באור", ב"המרץ 2". ספרו "הדרמה של האחר המיתי – עיון בחמישה מחזות בעקבות לוינס", ראה אור ברסלינג (2013).