האם ישראל ויהדות התפוצות הן ישויות נפרדות או שהן מתעצבות הדדית, מתוך הפניית מבט זו אל זו? מה אפשר ללמוד על ישראל – על החברה, התרבות והפוליטיקה שלה – מהאופן שבו מדמיינים, רואים, ומעריכים בה את העולם היהודי? כיצד מבטים אלו קשורים ליחסי הכוח ולגבולות הממשיים והסמליים בין ישראל ליהודי העולם?
אסופה זו עוסקת בדינמיקה של המבטים בין ישראל לעולם היהודי ומאירה מרכיבים מרכזיים בהבניית הישראליות. מאוגדים בה קולות מגוּונים ומסקנות של מחקרים בתחומי דעת שונים, ובהם סוציולוגיה, היסטוריה, חינוך, משפטים, אנתרופולוגיה וחקר התרבות. מחברות ומחברי המאמרים בוחנים, תיאורטית ואמפירית, את החברה בישראל באמצעות המבטים המופנים מישראל אל קהילות של יהודים במגוון של תפוצות, כגון צפון אפריקה, מזרח אירופה, ארצות הברית, וברית המועצות.
ממאמרי האסופה עולה כי ישראל מכוננת את צביונה גם דרך התבוננות ביהדות התפוצות וביהודי התפוצות - הממשיים והמדומיינים. למבטים המופנים מישראל אל התפוצות תפקיד מרכזי אפוא בשיח סביב הגדרת הזהות היהודית, הזהות הישראלית והזהות הציונית. ניתוח המבטים הדיאלקטיים והדינמיים האלה חושף משא ומתן על שייכות לישראל, על טיבה של הישראליות ועל הבניית גבולות סמליים וחברתיים בתוך ישראל ובינה - לתפוצות.
מחברות ומחברי המאמרים חושפים ומבקרים הנחות סמויות במחקר העכשווי על ישראל ועל יחסיה לתפוצות, ומפנים זרקור אל מרחבים שטרם נחקרו. בבסיס האסופה עומד הרצון להרחיב את הידע, את השיח האקדמי ואת השיח הציבורי על ישראל באמצעות ניתוח יחסיה עם התפוצות ולהניח תשתית תיאורטית-אנליטית והיסטורית חדשה לדיון ביחסי ישראל ויהודי העולם