ישנם טקסטים הנעשים קלסיים למורת רוחו של מחברם. הוא או היא רק רצו לבאר נקודה מסוימת, להרצות על תורתם בפני קהל חדש או לכתוב עליה ספרון מבוא. והנה, ההרצאה או הספרון מתפרסמים ובבת אחת זוכים להצלחה עצומה המאפילה על ההגות הענפה שאותה הם אמורים לתמצת. במידה רבה זהו גורלו של האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם, הרצאה שנשא סארטר באוקטובר 1945 והתפרסמה ב-1946. קיצורה ובהירותה תרמו לפופולריות של סארטר ולהפיכתו לאינטלקטואל המוביל בצרפת אחרי מלחמת העולם ה-II. אך החיבור שלפנינו אינו רק תמצות של תורתו של סארטר, אלא גם תחילתו של שלב חדש והכרחי בדרכו של סארטר לעבר התואר שאותו טבע, הלוא הוא האינטלקטואל המחויב.
הטקסט מופיע כאן בתרגום חדש מאת ד"ר עירן דורפמן מאוניברסיטת תל אביב, שגם הוסיף לו אחרית דבר על מקומו של האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם במכלול הגותו של סארטר.