הבהגווד גיטא היא יצירה הגותית-ספרותית בת אלפיים שנה; אם כי היא מופיעה כחלק מן האפוס ההודי מהאבהארטה יש לה קיום כיצירה שלמה עצמאית. בעיני ההודים היא 'ספר הספרים', והם פונים למצוא בה חיזוק לאמונתם ותשובה לספקותיהם.
בשנת 1785 נודעה לראשונה במערב, ומאז תורגמה ללשונות רבות, וכבשה מקום מיוחד בלבם של קוראים בכל רחבי העולם. בתוכנה היא מעין מראָה לאדם המחפש את דרכו בחיים. אף על פי שהבהגווד גיטא היתה ליצירה קלאסית אוניברסלית היא שימשה מקור להשקפות מגוונות ואפילו סותרות.
איתמר תאודור מציע בפרשנותו את העמדה שבבהגווד גיטא יש ביטוי למשנָה אחת, אחידה ברורה ועקבית, הנסמכת על מעורבות פעילה של האדם בעולם. הוא מדגים את עמדתו בעזרת מודל מטאפיזי-תיאולוגי בן שלוש רמות; תמציתו היא החיבור בין הארצי לאלוהי בדרך של זיכוך- המניע לפעולותיו של האדם, מתועלתנות לשמהּ ועד למצב של התמסרות שלמה לאל.