לילה אחד, בחודש יולי 1983, התרוקן הכפר טָאלָהמָדו מכל תושביו. ברגליים יחפות ובלבוש מסורתי יצאו גברים ונשים, זקנים וילדים, למסע שעליו חלמו כל חייהם: המסע לירושלים. הם לא ידעו אילו תלאות מחכות להם בדרך ואיזה מחיר נורא ישלמו כדי להגשים את חלומם.
בין היוצאים למסע היה ילד קטן, אדינו שמו, בנם של ידג ובאזטו אבבה. הכפר היה כל עולמו. עוד בטרם מלאו לו שמונה שנים התרוצץ בשדותיו כרועה צאן, והנה הוא יוצא לדרך שאת סופה אין איש יודע.
שלושים ושש שנים אחר כך מסעו של דני אדינו אבבה עדיין לא תם. הילד שגדל בכפר שמצפון לגונדר ולא ידע מהו תאריך הלידה שלו פילס את דרכו למרות כל הקשיים והיה ליוצא אתיופיה הראשון בגלי צה"ל ולעיתונאי הראשון מבני הקהילה. הוא שימש במשך שנים ככתב "ידיעות אחרונות", חתום על מאות כתבות ותחקירים וזכה בפרסים יוקרתיים. אבל גם היום, כאבא לארבעה ילדים צברים, דני נאלץ להתמודד עם דעות קדומות וגזענות.
בספרו "המסע לא תם" חושף דני את סיפור חייו המרתק והמופלא, אבל גם את סיפורם של עולי "מבצע משה", שאלפים מהם נספו בדרך. הוא מתאר את ילדותו בבקתת בוץ ללא מים וחשמל, את המסע הרגלי המפרך לסודן ואת זוועות מחנה אום־רקובה; את הימים הראשונים במרכז הקליטה בערד ואת החיים בפנימייה דתית, שנכפו עליו בידי המדינה. הוא מספר כיצד התאהב במילה הכתובה ואיך התמודד כעיתונאי עם המציאות שהיה עליו לסקר: פרשת תרומות הדם, האלימות המשטרתית והניכור של הממסד הרבני. וגם על ביקוריו בכפר הולדתו הוא כותב - פעם אחת עם רעייתו אביבה וילדיהם ופעם נוספת במסגרת כתיבת הספר, וכן על השליחות בת השנתיים לדרום אפריקה. וכל זה בכישרון כתיבה יוצא דופן וברגישות רבה, אך גם בשנינות ובהומור.
"המסע לא תם" הוא סיפור חיים יוצא דופן, אך מעל הכול - זהו ספר על אנשים, על אהבה ועל חשיבותה של המשפחה, ללא קשר לצבע העור או למוצא.
"דני מהווה דוגמה ומופת לצעירים ישראלים רבים, ולא רק מבני הקהילה האתיופית. ספרו מרתק ואני ממליץ בכל פה לקרוא אותו." (אלי עמיר)